הרה"ג מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א
מורה הוראה נאות שמחה מודיעין עילית
דנו הפוסקים בספר תורה שהחסיר כמה מילים וכתב אח"כ, שצריך למחוק את מה שכתב כדי להשלים את מה שהחסיר, מה יעשה אם בהמשך הכתיבה יש שם קדוש שאסור למוחקו, האם יגנוז את כל היריעה, או שיכול לקדור את השם, כלומר לחתוך את הקלף שכתוב בו את השם ולהדביק מטלית תחתיו, ואם נאמר שאסור לקדור את השם האם מותר לקלוף את השם ע"י אומן שיודע להסיר קליפה דקה בעזרת סכין חד, ולחתוך את כל השם בשלמות מן היריעה בלי למחוק את השם, או שאסור?
שאלה נוספת: כאשר נפסל השם הקדוש, כגון שנדבקה אות לאות באופן הפוסל ויש בו איסור מחיקה, האם מותר לקדרו או לקלפו כדי שלא יצטרך לגנוז את כל היריעה?
תחילה נבאר אם יש ללמוד דבר זה מגמרתנו (דף קב: וקג:) שכתוב בגנות המלכים הרשעים אחז ומנשה שהיו קודרים את האזכרות מספר תורה, מבואר שיש איסור לקדור שמות, אכן רש"י פירש (בדף קב) 'קודר אזכרות מוחק שמות שבתורה, ופירש לשון 'קודר' מחטט ונוקר', וכתוב באחז שהיה כותב שם עבודת כוכבים תחתיה, ויתכן שבגלל זה פ"י שמחק ולא חתך את הקלף, כיון שמשמע שהיה כתוב על הקלף שמות עבודה זרה.
והב"ח ר"ס ער"ה כתב, שיש לפרש שחתך גוף האזכרה בסכין, אבל כשחותך סביב הקלף יתכן שמותר, וסיים שלכתחילה אין לעשות כן.
היעב"ץ כתב (בסי' קנ"ג) וז"ל: "אין ראיה והוכחה, כי הם קדרו האזכרות הקדושות מתוך ס.ת הכשר, וכתבו במקום האזכרה שם ע"ז להכעיס ולהקניט, שהוא ודאי מרד שאין למעלה ממנו, משא"כ בקודר מפני הכרח, כדי לתקן ס"ת כהלכתו ולהניח השם בקדושתו, היה נראה שמצוה היא כ"ו" עכ"ל.
דעות הפוסקים בקדירת שמות
בדין קדירה נחלקו הראשונים: דעת הרא"ש ובנו רבי יהודה בתשובה לאסור, ודעת הרשב"ץ להתיר, הובאו בבית יוסף סוף סי' קע"ו, עוד כתב הבית יוסף בשם הר"י אסכנדרני שהרמב"ם בתשובה התיר לתקן ע"פ מסכת סופרים, שאם נתקלקל השם מחטב את השם, והט"ז פ"י 'מחטב' שהכוונה לקדור, אך בשו"ת נחלה ליהושע [לגאון קדמון] (סי' ל"ג) פ"י שהכוונה לקלוף את השם, וכן הביאו השיירי כנסת הגדולה.
חמשה טעמים באסור קדירה
בטעם האיסור בקדירה האריך מו"ר הגרמ"ש קליין שליט"א בספרו שאלת משה שערי הכתב (שיעור ס"א, עומד לראות אור) ונבאר בתמצית ובקצרה חמשה טעמים בזה:
- א. משום זלזול ביריעה שנשאר בה נקבים, כן משמעות הרמ"א והלבוש, אך המהרלב"ח והש"ך שם דחו טעם זה.
- ב. משום בזיון השם הקדוש, ש"ך בשם מהרלב"ח.
- ג. משום שנחשב מחיקת השם, חת"ס סי' רס"ד.
- ד. משום הורדה מקדושה, חת"ס שם.
- ה. כיון שהשם קידש את כל היריעה ואסור לחותכו ממנו, בני יונה (ער"ה ס"א ורע"ו סי"ג) וכן מוכח מהחוות יאיר (סי' ט"ז).
הרמ"א אוסר לקדור והט"ז (רע"ו סק"ז) כתב שנהגו לקדור, והבני יונה כותב שנהגו הסופרים לקדור את השם עם כמה תיבות או פסוק שלם, ומניחים תחתיו מטלית להשלים החסר, ומורו הר"א ברודא הניחן על מנהגן ודוקא כאשר יש פסול בשם עצמו, אבל אם אין השם מיותר, אסור לקדרו, וכ"ד היעב"ץ והחת"ס לחלק בין היכא שהשם עצמו כשר אלא שרוצה לקדרו משום שלא הניח רווח פרשה. שבציור זה דבר הרא"ש ובזה אסור לקדור, אבל כשהשם עצמו נכתב שלא כתקנו מותר לקדרו, ואף שרבנו יהודה בן הרא"ש אסר גם כשכתב שם מיותר, וכתב החת"ס שזהו רק כשמשאיר מקום השם נקוב שיהיה ניכר לעולם בזיון שם הקודש הנקדר, וסיים חת"ס שיש לקדרו עם עוד איזה תיבות שיהיה נקרא עמהם, וכ"כ הקסת הסופר (סי' י"א ס"ח) דמקום שנוהגים לקדור יש לקדור עם עוד תיבות, ודוקא אם הפסול בשם בשם עצמו, ובמקום שאין מנהג אין להתיר גם בשם מיותר, וכתב בלשכת הסופר ע"פ הירושלמי לגבי תליית שם הקודש ומילים בין השורות שג' תיבות תולין, וכ"כ הגדולי הקדש להתיר בג' מילים. אך דקדק מו"ר שליט"א מדברי החת"ס שכתב לחתוך ויקרא שם בשם השם.
דין הקלוף
לענין קלוף השם ע"י הסרת שכבה דקה מן הקלף עם השם בשלמות, דעת המהרלב"ח והש"ך דלהרא"ש שאסור לקדור, כ"ש שאסור לקלוף שיש בזה יותר בזיון השם וקרוב למחיקה. והמג"א (סי' ל"ב ס"ק כ"ו) בשם מהר"י הנלוי כתב דאף הרא"ש שאוסר לקדור מתיר לקלוף, אך כתב המג"א שאסור לכתוב תיבת חול על מקום הקלוף כיוון שכבר נתקדש ע"י השם.
הבית יוסף שם מביא שהתשב"ץ (ח"א סי' קמ"ט) כתב שאין לקלוף שמא לא תהיה הקליפה שלמה ויבוא לידי מחיקה, וכ"כ בנו הרשב"ש סי' קס"ה וז"ל רע עלי המעשה ליכנס בספק שמא יחתוך את השם לשניים עכ"ל, (ושם כתב שאביו התיר לחכם אחד לקלוף וצ"ע), והתשב"ץ סיים שאינו מוחה ביד הסופרים הנוהגים לקלוף כיוון שהוזכר בסמ"ק.
ההוראה בעניין קלוף
להלכה הקסת הסופר (סי' י"א סי"א) אוסר לקלוף, כמו כן אם קלף כתב שאסור לכתוב תיבת חול על מקום השם שנתקדש, והקול יעקב סי' רע"ו כתב שמנהג בגדד לקלוף, וכן הקל גם לכתוב על מקום השם.
ובני אשכנז נוהגים איסור כהקסת הסופר. ויש לדון אם הנוהגים איזור ואירע פסול בשם ביריעה של ספר תורה אם מותר להם לתת לאדם הנוהג כהקול יעקב לקלוף.
הוראת הגרמ"ש קליין שליט"א מתי המחמיר מותר לתת למיקל
בזה מחלק מו"ר הגרמ"ש קליין שליט"א (שם שיעור ס"ב) את הדין בסכין חריפה וחדה, דבר האסור בהחלט מן הדין אסור לתת לנוהג כהמתירים לעשותו, כיון שלפי מנהגו הדבר אסור יש בזה גם לפני עיוור, והדבר נוהג לכל מקום שנחלקו מרן המחבר בשולחן ערוך והרמ"א כשאחד מחמיר והשני מקל אסור לנוהג כמחמיר לתת לנוהג כמיקל. אע"פ כן בנדון הקלוף בשמות הקודש כיון שאין הקלוף עצמו אסור אלא שמא יבוא למחיקה, ועוד שגם התשב"ץ בעצמו כתב שלא מיחה ביד המקילין, א"כ יש לנו להקל לתת למיקילין לקלוף.
אך כל זה לענין הקלוף עצמו. אך לענין לכתוב עליו תיבת חול שהנוהגים לכתוב ע"פ הקסת סופר אוסרים, בזה כתב מו"ר שלא יועיל לתת למקילין כהקול יעקב, כיון שאין האיסור בקלוף בעצמו אלא שאסור להשתמש במקום הקלוף שנתקדש לדבר חול, והוסיף לצדד שאף אחר שכתבו יש חיוב על הנוהג כהקסת לגרור תיבות אלו מן הס"ת שלו.
הרי זכינו בעזהשי"ת ללמוד יסודות גדולים בהוראה, אך כמובן שבכל מקרה יש לעשות שאלת חכם, וחלילה להורות לעצמו בדיני שמות הקודש החמורים.