הטעם שאסרו חז"ל להשהות תבשיל על־גבי האש הוא מפני החשש שיחתו בגחלים כדי להגביר את האש; לפיכך, אם גרף את הגחלים או כיסה אותם באפר באופן שחומם מתמעט, התירו חז"ל להשהות את הקדרה על־גבי האש, כיון שבכך הוא מסיח את דעתו מלהתעסק בה ולהגבירה. היתר זה מכונה 'גרופה וקטומה'; וגם בכיריים ובתנורים שבימינו - בהם אין גריפה וקטימה כצורתן - ישנן פעולות שונות הנחשבות כגריפת הגחלים וקטימתן, ומתירות את השהיית הקדרה על האש. לדעת הגרי"ש אלישיב, היתר זה הוא אף כאשר זה שביצע את הגריפה והקטימה אינו יודע מדוע הן מועילות, ודי בכך שכוונתו להתיר במעשיו את איסור ה'שהייה'. כמו כן, דעת הגרי"ש אלישיב כי די בכך שאחד מבני הבית מבצע את פעולת הגריפה והקטימה כדי להתיר לכל בני הבית את ה'שהייה', הגם שאלו לא גילו דעתם בפעולה כלשהי כי הסיחו את דעתם מהטיפול בקדרה והגברת האש.
[ביאורים ומוספים למשנה־ברורה מהדורת 'דרשו', רנג, 24]