"הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים" (דברים א', י"ג)
היום נעסוק בדרך להוריד בעיות… נדבר על כך, כי זה חשוב מאוד לעבודת האדם. הרמח"ל אומר שכל העבודה של היצר, היא לא לתת לאנשים פנאי לעשות חשבון, וזו היתה עצת פרעה שאמר "תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר". כל פעם שהסיטרא אחרא מתגבר, יוצא בלבול מוח, המטרה העיקרית שלו היא לגרוע לנו ממנוחת הנפש.
היום, כל העולם כולו – אין לו טיפת מנוחת הנפש, אם נותנים לו מעט נוחות מצד זה, אז גם נותנים לו בלבולים מצד אחר. לכאורה, לפי כל תגליות המדע היה צריך להיות שהאדם יחיה יותר במנוחת הנפש, ולמעשה, המצב כלל לא כזה.
וכבר אמר על כך ה'חובות הלבבות' (שער הפרישות פ"ב): 'כל מה שהוסיף העולם בניין- הוסיף השכל חורבן'.
הקוצקער התבטא פעם על העניין הזה – כשסיפרו על ההמצאה החדשה – הרכבת, הסבירו לו כך: "כבוד הרב! מה שסוס ועגלה נוסעים בתשע שעות, נוסעת הרכבת בשעה אחת!" אמר להם הקוצקער: "נו… ומה בוער? האם כשאדם נוסע ברכבת הוא יושב ולומד עוד שמונה שעות??"…
לכן עכשיו אנחנו מדברים על הבעיות… איך מורידים בעיות.
אדם יש לו בעיות: אין לו אוכל, לזה אין ווספה, לזה אין אוטו, לזה אין טלפון. לכל אחד יש לו בעיות.
אחד שאל אותי: "הרב גלינסקי! הגמרא אומרת (ב"מ עה:) 'דביש ליה בהאי מתא ליזל למתא אחריתי', מי שלא טוב לו בעיר הזאת, שילך לעיר אחרת. הוא שאל אותי: הלא כתוב במפורש שגוזרים על האדם אם הוא יהיה עני או עשיר, גוזרים הכל מלמעלה. אם כן מה יועיל לו להחליף מקום?"
שאל אותי את זה יהודי שהגיע מרוסיה, יהודי זקן.
אמרתי לו: "מה, אתה לא מבין? מי ברוסיה נקרא בשם התואר 'עני'? זה שאין לו לחם לאכול, מה זה עני בארץ ישראל? שאין לו אוטו. צריך ללכת ברגל, מסכן. באמריקה עני זה שאין לו שלוש מכוניות- בשבילו, בשביל אשתו ובשביל העוזרת…
"ממילא ההסבר הוא כך: 'מאן דביש ליה בהאי מתא', נגזר עליך להיות עני! עני תישאר זה וודאי, זה אני מבטיח לך… אבל המושג של 'עני' יהיה מושג אחר לגמרי, במקום אחר"…
אדם חושב – לא מכבדים אותו. מה איתך? זה מציל אותך!
אילו אדם היה יודע שהבעיות הן כפרה, זה מנקה אותו, זה מכבסה. דבריה בגן עדן! תחשוב על שמה, כמה זה מוריד! האדם לא מבין, יש שבועט ביסורים, ויש ששמח ביסורים.
חז"ל אומרים (שבת פח): "הנעלבין ואינם עולבין, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחין ביסורין". 'ושמחים ביסורין' אומר רש"י – מהעליבה שבאה עליהם. נו באמת, איך אפשר לשמוח?
ה'תומר דבורה' אומר: "יותר טוב אסתגף בביזיון בני אדם וחרפתם לי, ולא יסור כוחי ולא יחלש. ובזה כשיבואו העלבונות עליו ישמח בהם, ואדרבה יחפוץ בהם". ומה הם יסורים של אהבה? – זה בזיונות, כי אין בהם לא ביטול תורה ולא ביטול תפילה. כאבי שיניים חלילה? הם לא יסורין של אהבה, הוא לא יוכל ללמוד. אבל ביזיון?!- מה אכפת לי…
יותר מכך אומר ה'תומר דבורה' – ביזיון זה יותר מיסורים! אלף יסורים ולא ביזיון אחד! בן אדם צריך לשמוח בזה!
נקודה נוספת בזה – בואו תראו תעלול על היצר:
אם אחד היה מעליב אותי, אבל לא בעברית אלא בסינית, אני לא מבין את השפה, הייתי מתבייש? לא, כי אני לא מבין מה הוא מדבר, יכול להיות שהוא בכלל ברך אותי… אלא מה, בגלל שאני כן מבין מה שמדברים אני צריך לסבול? לכן זה מבזה אותי?
הרי הוא לא נתן לי מכה, הוא לא עשה לי שום דבר!
סיפרתי כבר ששאלו את רבי ישראל סלנטר: "איך אתה יכול לסבול ביזיונות?" אמר להם: "מורי ורבי ר' זונדל מסלנט, שילם בשביל שיביישו ויבזו אותו, הוא היה משלם לאנשים שיצעקו עליו 'גנב, גנב גנבת ממני כסף!!' ולי נותנים בחינם! שלא אקח?! ככה לקבל ביזיון בלי כסף…"
אילו ידענו כמה ביזיון מוריד! וכמה אדם לא יכול לסבול… תחשוב: עוד קצת ביזיון, עוד קצת ביזיון, זה עוד פחות מהעבירה. עסקה טובה!
הרמח"ל אומר: אם אדם היה יושב ועושה חשבון – מה יש לך בעולם הזה? טיפש! מה יש לך כאן? עוד בעיה ועוד בעיה, מה קורה כאן? אם אדם היה עושה חשבון הוא היה מתפקח! הבעיה היא שלא שואלים, לא עושים את החשבון הזה…
לכל אחד קשה לעבור בעיות, מאד קשה. נכון, מאמינים שהכל בידי שמים, אבל הוא רוצה לדעת למה – למה מגיע לי? למה לאחרים אין דבר כזה, למה דוקא לי מגיע?
כל אחד צריך להסתכל על המעלות של חברו, ויחד עם זה כמובן לא לשכוח את המעלות של עצמו, כדי שלא יבוא לידי עצבות.
חשבתי היום… באמת זו בדיחה – הלכתי ברחוב והיתה שבת מאוד חמה. אני הולך עם פראק עבה, חם לי, ואני רואה מולי הולך חסיד, אין לו פראק, יש לו רק בגד דק, ואני מקנא בו! אני חושב לעצמי: 'איי, הלוואי והייתי יכול ללכת כמוהו…'
באותו זמן אותו חסיד מסתכל עלי וחושב לעצמו: 'הא, הוא הולך עם כובע ואני הולך עם שטריימל! אוי, איזה חום זה!'…
הוא מקנא בי ואני מקנא בו… מה הולך כאן?
ואז אני מסתכל עליו וחושב הפוך: 'מסכן, הוא צריך ללכת עם שטריימל. זה חם כל כך, אבל אני ברוך ה' הולך עם כובע, זה קל!'
והוא מסתכל עלי על הפראק שלי, וחושב: 'אוי, הוא כל כך מסכן… היי ליטוואק! מה איתך? תוריד את זה'…
צריך לזכור: כל דבר שהוא נגד הטבע יש בו מלחמה חזקה!
אם אתה לא מוציא את זה ממך זה לא יוצא לבד החוצה, הבעיות נשארות בעיות, והן מביאות דיכאון ומביאות עצבות. תפתור את הבעיה על המקום. תלך נגד הטבע!
●●●
הקוצקער אומר: "עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם", מאיפה אדם יש לו עצבים? כשהוא חושב שכסף וזהב זה מעשה ידי אדם! הוא חושב שיש כאלה שיש להם מזל והם מרוויחים כסף, ואני – איפה ההצלחה שלי? איך נראה המצב שלי, למה אני כזה 'שליימזל'…
אילו ידע אותו אדם שלא העושר מן האומנות ולא העוני מן האומנות – יש בעלי אומנויות שיש להם אותם כלים ואותן אפשרויות, חלקם מרוויחים יותר וחלקם פחות. צריך לזכור שיש בעל הבית שאומר "לי הכסף ולי הזהב"! מה שיש לנו זה רק אמונה, ביטחון ופחיתות העולם! זו הנקודה היסודית שאדם צריך שתהיה לו.
(מתוך 'מגיד דבריו ליעקב', פרקי הדרכה באמונה ובעבודת ה')