בשבת האחרונה הסמוכה לחג, בעיצומו של יום אחרון של פסח אצל בני חו"ל, היתה לנו הזכות לשוחח ולדובב נער יקר, בלשון המדוברת 'ילד מיוחד', שהתקשור עמו אינו קל. מעטים הם המצליחים לרדת לעמקי נפשו הלוהטת ברגשי קודש. בעת התפילה, הוא מתנועע ומתפלל בלהב אש. בשעת הלימוד הוא רכון על ספרי קודש והוגה בהם כמיטב תפיסתו שאינה מובנת לנו כלל. כך גם כל מצווה וכל פיסת יהדות אהובות עליו מאוד. יש רק למצוא מסילות ללבבו, להבין את המתרחש בפנים.
וכך סיפר לנו הנער היקר, אם אכן זכינו להבין אותו נכון. "בליל הסדר", הוא שח בהתרגשות, "הקשיתי קושיה נוספת מעבר לארבע הקושיות…" בשלב זה הוא מדפדף בזריזות ב'הגדה של פסח' ומראה באצבעו על סתירה מפורשת: בפיוט 'והיא שעמדה' אנו אומרים: 'בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו', ואילו לאחר כמה קטעים מביא בעל ההגדה תובנה הפוכה בתכלית: 'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים… כיצד יתכן, נסער הנער ונרגש, שמצד אחד מספרים לנו על צרות הגלות וכי בכל דור ודור ישנם אויבים מרים הקמים עלינו לכלותינו, ואילו לפתע משתנית הנימה, ובעל ההגדה פוקד על כל אחד, בכל דור ודור, שיראה עצמו כאילו הוא יצא ממצרים בן חורין???
'ומה התירוץ? – שאלנו אותו בסקרנות. "התירוץ פשוט", התלהב שוב הילד היקר והסביר לנו בשפתו המיוחדת. "הקטע הראשון של 'והיא שעמדה' שייך לשנה הנוכחית, ואילו הקטע השני שייך לשנה הבאה!"
הקושיה והתירוץ מקוריים ונפלאים. נפשו הטהורה מביעה את משאלתה, לב של כל יהודי במהלך ליל הסדר הנשגב. בקושיה גלומה התמיהה הנוראה על אורך הגלות, וכי כיצד יכולים אנו לראות עצמנו כבני חורין נוכח המשך הצרות של הכלל והפרט; והתירוץ בא לחרוץ בנחישות את החיזוק והעידוד שכל יהודי שואב מליל הסדר, ההבטחה והכמיהה כי אמנם השתא עבדי, אך בשנה הבאה כבר נהיה בני חורין. הלוואי ואכן נזכה לראות בקרוב בהתגשמותן של משאלות אלו, אשר להן אנו מייחלים ומצפים בכל לב.