יעקב א. לוסטיגמן
נקרא לו דניאל, הנער בן ה-14 מנתניה, שישב בחקירה מול חוקרים קשוחים והסביר להם בפנים שוחקות שהוא מוכן לשבת בכלא גם שנתיים, אם זה המחיר שעליו לשלם כדי לחיות כיהודי. אבל במקום שנתחיל מהאמצע, נחזור להתחלה ונשמע את הסיפור כפי שסופר לנו מפיו של הרב ישראל דחבש, מפעילי 'אחינו', שעיניו כבר ראו מאות ואלפי סיפורים של מסירות נפש ללימוד התורה הקדושה.
"אני מספר לך היום על בחור בן 14 מנתניה. ילד פלא של ממש. הוא גדל בבית שאין לו כלום עם יהדות, אבל הנשמה היהודית שלו התעוררה וחשקה בקרבת ה'. הילד הזה התחיל להתחזק, הצטרף לשיעורי תורה ולאט לאט התחיל לשמור מצוות.
"אבל מה? בבית שלו היו לא פחות משבעה מכשירים טמאים רחבי מידות. בכל חדר יש מסך גדול ומרצד, ובנוסף יש מחשב עם אינטרנט. איך אפשר לשמור על העיניים כשכל היום המכשיר הזה פתוח איפה שאתה הולך? איך אפשר להישאר עם מחשבה טהורה כשהמחשב עם האינטרנט זמין 24 שעות ביממה על כל הניסיונות, הטומאה והכפירה שמקופלים בתוכו?
"החליט מיודענו לפנות להורים שלו. הוא דיבר אליהם יפה, וביקש שיסכימו להוציא את המכשירים מהבית, או לפחות שלא ידלקו כל הזמן ויקשו עליו בדרך שבה בחר.
"אבל ההורים יש להם חשבונות משלהם. הם החליטו שהם לא מקבלים את בקשתו של הילד. האבא בכלל כעס על עצם העובדה שהבן שלו חוזר בתשובה והודיע לו שלא משנה כמה הוא יבקש ויתחנן, אף אחד משבעת המכשירים לא יוצא מהבית.
"הבחור הזה עשה טעות קשה מאוד. במקום להתייעץ עם רב או עם איש חינוך שמבין עניין ויכול אפילו לתקשר עם ההורים שלו ולהסביר להם מה עובר על הילד, הוא בחר ללכת בדרך קיצונית, שאנחנו אף פעם לא ממליצים עליה, ואפילו מקפידים להזהיר מפניה בכל פעם שיש לנו חשש קל שבקלים שמישהו הולך לעשות מעשה כזה.
"דניאל הזה החליט שהוא לא משחק משחקים. הוא קם בלילה כשכולם ישנו עמוק, הוציא מהבית את כל שבעת המכשירים ושבר את כולם בחצר הבית. כשסיים את ה'מבצע', הוא הבין באיחור שעכשיו זה מסוכן לחזור הביתה. במקום זאת הוא ברח מהמקום ונקש על דלת ביתו של יהודי דתי המתגורר באזור ולומד אתו תורה לפעמים. בבוקר הוא הלך לבית הספר כאילו לא אירע דבר, אבל אבא שלו הבין מיד ידו של מי היתה במעל, והלך לבית הספר לחפש אותו כשהוא מלווה בשני שוטרים.
"הילד נלקח לתחנת המשטרה, שם הוא נחקר והודה באופן מיידי שהוא שבר את המכשירים. השוטרים ניסו להוציא ממנו התנצלות או משהו כזה, אבל הוא בשלו, מצהיר בצורה ברורה שאם אבא שלו יקנה מכשיר חדש, הוא ישבור גם אותו. איימו עליו שישלחו אותו לחודש בכלא אבל הוא צחק להם בפנים ואמר שהוא מוכן לשבת גם שנתיים במאסר, אם זה המחיר שהוא צריך לשלם כדי לשמור על הקדושה שלו.
"בסופו של דבר הוא חזר הביתה, לא לפני שהוציאו לו צו הרחקה מהיהודי שמלמד אותו תורה, כשהאבא טוען שהיהודי הזה השיא לו עצה לשבור את המכשירים. העניין הוא שאני מכיר את האיש הזה באופן אישי ואני יודע שזה לא נכון, אבל בינתיים הוא מתמודד עם תביעה משפטית נגדו.
"מסתבר שהילד הזה לא נפל רחוק מהעץ, וגם אבא שלו יודע לעשות מעשים לא הגיוניים בעליל. לילה אחד הילד מתעורר כשהוא שומע קול של מכונת תספורת. לתדהמתו הוא רואה את אבא שלו רוכן מעליו ומנסה לקצץ לו את הפאות. הילד זינק כנשוך נחש, ומאז הוא לא ישן במיטה בלי כובע גרב ששומר לו על הפאות.
"בתוך כל הגינוי החריף למעשיו של הילד שוכנת גם הערכה. יש לי הערכה עצומה לילד שהוא ילד טוב, הוא לא ילד מופרע. אבל הוא יצא מהטבע שלו והפך את עצמו לילד הכי בעייתי בעולם, כשהוא רצה לשמור על הקדושה שלו, על העיניים שלו. שכל מה שמעסיק אותו זה רק התורה הקדושה.
"גדולי המוסר והחסידות אומרים שלהיהרג על קידוש ה' זו דרגה גדולה מאוד של קדושה, אבל לחיות על קידוש ה' זו דרגה הרבה יותר גבוהה. אני מתכוון לומר שאם מי שעושה בעיות לשם שמים ראוי להערכה, על אחת כמה וכמה ילד שלא שובר שום דבר, שלא מאיים על ההורים ולא משחית רכוש, אבל מוסר את נפשו ושובר את הטבע שלו, הוא משחית את היצר הרע שלו ולא נותן לו לשלוט בו. יש מכשיר טמא בבית אבל הוא בכח על טבעי מתגבר ולא מסתכל גם כשזה מאוד מאוד קשה לו. אחד כזה בוודאי ראוי לכל הערכה, וברוך ה' דניאל מנתניה כבר הגיע לדרגה הזאת.
אשריכם, אבל
לענ"ד הביקורת על הנער מודגשת יתר על המידה. סו"ס לא מצינו שום מקום של ביקורת בחז"ל על אברהם אבינו כששבר את פסלי אביו, וגם לא על פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, אלא להיפך.
אני מקוה שלנער לא הוצגה ביקורת כזו. צריך למתן אותו מתוך בניה (כמו שתמיד עושים ב'אחינו') ולא מתוך ביטויים כגון 'בתוך כל הגינוי החריף' וכדו'. מחילה, כך לענ"ד.