הרב צבי וינברג
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה…" (שמות ל', ל"ד)
בברייתא של פטום הקטורת נאמר (כריתות ו.) שמביאים יין קפריסין כדי לשרות בו את הציפורן שתהא עזה,
ואמנם מי רגליים יכולים לגרום לציפורן להיות יותר עזה, אלא כיון שעשיית הקטורת נעשית בעזרה, אין מכניסין מי רגליים לעזרה מפני הכבוד.
ובכל בו (סי' לח ד"ה ואלו הן) מביא את הפירוש הרגיל ש'מי רגליים' הוא כפשוטו, וכתב שיש חולקים על זה משום שאי אפשר לומר ש'מי רגלים' זה ממש, שלא עלה על לב אדם לשרות בהן סמני הקטורת,
אלא ש'מי רגלים' הוא מעיין אחד הוא ששמו 'רגלים' (עין רוגל סמוך לירושלים הנזכר ביהושע טו,ז שמואל ב' יז,ז).
ובבאר היטב (או"ח סי' קלב סק"ח) הביא את דברי הכל בו, וכתב שאם נאמר שזה מעיין, א"כ מה שנאמר שאין מכניסין אותו לעזרה מפני הכבוד, הוא משום שלאותו מעיין יש שם של ביזיון[1].
ובס' באר שבע (כריתות ו. ד"ה והלא) השיג על הפירוש שזה מעיין, וכתב וז"ל: אלו המפרשים ירדו אל מעיין שלא היה ולא נברא לשאוב מים חיים והעלו בידם מי רגלים וחלילה לפרש כן כי שיבוש גדול וטעות גמור הוא מכח סברא ומכח גמרא,
מכח סברא, שכיון שהמים עצמם הם לא מים רעים, איזה העדר כבוד יש מכח השם של 'מי רגלים',
ומביא שם גם ראיות מגמרא בזבחים (צה.) ובנידה (סג.) שמשמע שזה מי רגליים ממש,
וכתב שם עוד שיש הבדל בין הגירסא שבגמ' בכריתות לבין הירושלמי, שבגמ' בכריתות מובא רק שאין מכניסין מי רגליים לעזרה, אמנם בירושלמי (יומא פ"ד ה"ה) מובא שאין מכניסין ריח רע לעזרה מפני הכבוד, מזה שכתוב 'ריח רע', רואים שהכוונה למי רגליים ממש,
וסיים, לכן אני אומר כל המפרש בענין אחר טועה, ומהפך אלקים חיים.
אולם בברכי יוסף (לחיד"א או"ח סי' קלב סעי' ח) הביא את דברי האורחות חיים (פי' על פטום הקטורת אות יב) שכתב גם שזה מעיין ששמו מי רגליים, והמים ריחן עז, ואינו כבוד להביאו לעזרה.
ולפי"ז דחה החיד"א את ראיית הבאר שבע מהירושלמי שזה מי רגליים ממש, דאפשר לומר שגם כוונת הירושלמי למעיין.
[1] וראה שיטמ"ק על הגיליון בגמ' (כריתות ו. אות כח) שיש אומרים שזה עשב ששמו מי רגליים, ואין להכניסו מפני שהשם הוא מגונה.
(קב ונקי)