בפרשת השבוע נאמר: "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם". חכמינו ז"ל פירשו פסוק זה באופנים רבים, ואחד מהם, במסכת ברכות, כאסמכתא לאיסור האכילה בבוקר לפני תפילת שחרית: "לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם", כלומר, אין לעסוק באכילה ושתיה לקיום הגוף והנפש ולהנאתן, טרם שמתפללים עליהן. ומוסיפה הגמרא: "כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל, עליו הכתוב אומר "וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ", אל תקרי גַוֶּךָ אלא גֵאֶיךָ, אמר הקדוש ברוך הוא, לאחר שנתגאה זה קיבל עליו מלכות שמים", דהיינו שהוא מזלזל בכבוד מלכות שמים בכך שמקבל את עולהּ רק לאחר שאוכל ושותה.
ואיסור השתייה אינו כולל מַיִם. וכן מותר לשתות קפה ותה ללא סוכר וחלב; ובימינו שמקובל לשתותם עם חלב, וכן מקובל לשתותם עם סוכר וקשה להמנע מכך – הורו הפוסקים שהדבר מותר אף לפני התפילה. ויש שהורה כי מותר גם לשתות משקאות קלים ומוגזים, והמשקאות האסורים הם החשובים יותר, כגון יין ובירה. ברם, אף את המשקאות המותרים אין לשתות בַּחֲבוּרָה, מחשש שמא יפליגו בשיחה ויאחרו את זמני קריאת שמע ותפילה, ומטעמים נוספים.
ואכילה ושתייה לצורך רפואה, וכן נטילת כל תרופה שהיא, כולל 'ויטמינים' לחיזוק הגוף – מותרת; וכן מותרות האכילה והשתייה לילדים, ואף למבוגר הרעֵב או צמא במיוחד, או לאדם חלש הנצרך להן.
בנוסף לאיסור האמור, ישנו איסור – הקיים גם ביחס לקיום מצוות אחרות – לאכול 'אכילת קבע', דהיינו פת, עוגה או משקה משַׁכֵּר, בכמות הגדולה מ'כביצה' (45-53 גרם, לשיטות השונות), עד לאחר קיום מצוות תפילין, קריאת שמע ותפילה. תחילת איסור זה היא חצי שעה לפני עלות השחר, אך אם התחיל בסעודתו לפני זמן זה – רשאי להמשיך עד עלות השחר.
ועל פי דברי הזוהר הקדוש – המתעורר משנתו לפני עלות השחר לא יאכל מאומה עד לאחר תפילת שחרית, אלא אם כן יש בכך צורך ללימודו ותפילתו; ונכון להקפיד על כך.
[שו"ע או"ח פט, ג-ה, ומשנ"ב כא-כה ו־כז-כט, וביה"ל ד"ה צריך וד"ה ויש; ביאורים ומוספים דרשו, 29, 32, 33, 35 ו־36]