יום רביעי ו' באדר ב' תשע"ט
היכן מעמידים את 'הלֶחִי' להתרת הטלטול ב'מבוי'?
כפי שלמדנו, 'מבוי' המוקף במחיצות משלושה צדדים – ניתן להתיר את הטלטול בתוכו על ידי העמדת 'לֶחִי' בחלל הפירצה שבצד הרביעי. ונחלקו הפוסקים: יש אומרים שניתן להעמיד את הלחי אף במרכז הפירצה; ובלבד שלא יווצר מצב שבו חלקי הפירצה שמשני צידיו 'יבטלוהו', דהיינו, כשרוחב כל אחד מחלקי הפירצה אינו פחוּת מרוחב הלחי, ואחד מהם רחב ממנו. ואם העמידוהו בתוך שלושה טפחים למחיצה הסמוכה אליו – הלחי כשר אף במצב הנ"ל, מדין 'לבוד'.
ברם, לדעת פוסקים רבים, בכל מקרה אין להעמיד לחי אלא בתוך שלושה טפחים למחיצה הסמוכה אליו. והפוסקים כתבו טעמים שונים לדעה זו: א. מרווח של שלושה טפחים, יכולים בעלי חיים להיכנס דרכו אל המבוי, וממילא אין הלחי יכול להֵחשב כמחיצה. ב. לחי משמש כ'הֵיכֶּר' לכך שאסור לטלטל מרשות הרבים למבוי, או שהוא עצמו אינו משמש כהיכר אך טעון היכר כזה; והחיבור למחיצה הסמוכה נחשב כהיכר. ג. האפשרות להחשיב לחי כמחיצה, היא רק בכפוף לחיבורו למחיצות 'גמורות'. ויש להחמיר כדעה זו.
[שו"ע שסג, ו, משנ"ב כב, ושעה"צ יג; ביאורים ומוספים דרשו, 20]
היכן מעמידים 'צורת הפתח' להתרת הטלטול ב'מבוי'?
בהמשך לאמוּר: ב'צורת הפתח' – לדעת פוסקים רבים, אין צורך להעמידהּ בתוך שלושה טפחים למחיצה הסמוכה להּ, אף אם נחמיר כן ב'לֶחִי'; מפני שלדעתם טעם החומרא בלחי הוא משום הצורך ב'הֵיכֶּר', או שאינו נחשב כמחיצה לעצמו, כמבואר לעיל, ואילו צורת הפתח אינה צורכת היכר, וכן נחשבת כמחיצה לעצמהּ.
ויש המוסיפים, שאף אם ה'פרוץ' משני צידיה של צורת הפתח שווה לרוחבהּ, ובצד אחד מרובה ממנה – אינו מבטל את צורת הפתח, (בניגוד לדין הלחי, כנ"ל).
אולם, יש אומרים שאין חילוק בין צורת הפתח ללחי, כיון שלדעתם טעם החומרא בלחי הוא משום שבעלי חיים יכולים לחדור דרך הפירצה שבין הלחי למחיצה הסמוכה לו, וטעם זה פוסל גם צורת הפתח. וראוי להחמיר כדעה זו.
ואם כל אחת מהמזוזות רחבה יותר מהפרוץ שבינהּ למחיצה הסמוכה – צורת הפתח כשֵׁרה לכל הדעות, כיון שהיא נחשבת כעומד, ואם כן, העומד מרובה על הפרוץ, ונחשב הפרוץ כעומד, וממילא צורת הפתח מחוברת למחיצות הסמוכות לה.
[משנ"ב שסג, כג, וראה שעה"צ טז; ביאורים ומוספים דרשו, 20-23, וראה שם, 24]
האם ניתן לעשות 'לֶחִי' משִׁיכבת סיד בלבד?
'לֶחִי', יש להעמידו באופן שלא ינוע ברוח, אך אין צורך לעשותו מחומר חזק, וניתן אף להרכיבו מפיסות עץ מודבקות, וכדומה.
ולדעת הרמ"א, ניתן לעשות לחי אף על ידי מריחת שיכבת סיד עבה על גבי קיר המחיצה הסמוכה לפירצה. וכן 'מזוזות' של 'צורת הפתח', ניתן לעשותן באופן זה, (ולמרות שעליהן להיות חזקות בכדי להחזיק דלת כלשהי, חוזק הקיר שהן דבוקות אליו 'מצטרף' לענין זה).
ואין הסיד כשֵׁר אלא כשיש ממשות בעוביו, לפחות כחוט וכדומה, אבל מראה סיד לבד צביעה ב'גיר', וכדומה – אינם נחשבים ללחי או למזוזת הפתח. וכמו כן, יש להקפיד שלא יִמָּחֶה הסיד על ידי התחככות של בעלי חיים בו, באופן שיפָּסֵל.
והשולחן ערוך לא הזכיר היתר זה, אם משום שמצוי שבעלי חיים מוחקים את הסיד; ואם משום שיתכן כי דבר שאינו עומד מצד עצמו, אינו כשר ללחי.
ובליטות היוצאות מהמחיצה הסמוכה לצד הרביעי של ה'מבוי', לכיוון הצד הרביעי, וביניהן, וכן בין הבליטה התחתונה לקרקע, ישנם מרווחים של פחות משלושה טפחים – כשֵׁרות לשמש כלחי; ויש שמצדד שבליטות כאלו אינן כשֵׁרות ל'מזוזות' של צורת הפתח; ויש שמקֵל בדבר.
[שו"ע שסג, ז, ומשנ"ב כד, כו, כז ו־כח; ביאורים ומוספים דרשו, 25-27]