קטעים נבחרים מתוך הקונטרס המיוחד שיחולק אי"ה למשתתפי כנס 'סדר הכנה' של 'דרשו'
פעמים רבות עמד הגר"ש פינקוס זצ"ל על כך, שהתפיסה היחידה של רוחניות המסוגלת להתקיים באמריקה השקועה מכף רגל ועד ראש ומבוססת בעומק מדמנת החומריות – יש רק לתורה. דברי תורה אינם מקבלין טומאה ומשפיעים בכל מקום. זו גם הסיבה לדעתו שאם כי אמת הדבר שצדיקים נשגבים מצויים כיום פחות ביחס לעבר, בשל קלקול הדור והשפעתו על הסביבה, הרי שתלמידי חכמים יש רבים ב"ה. משום שהדבר היחיד שהסביבה אינה יכולה לפגוע בו זה תורה.
כיוצא בזה היה מספר על "הרבה מקומות" שהוא מסתובב בהם (להשמיע מדברותיו ולהשיב לב ישראל לאבינו שבשמים), שבהם הוא נתקל לעיתים קרובות בשאלות שמפנים אליו בענייני אמונה. "ובכן" – אמר – "אני נוהג להקדים ולומר לשואלים: 'תבואו לישיבה ואענה לכם. ברחוב, אני לא מסביר'!"
ואמנם, גם במקרים קשים של אנשים שלא הצליחו במסגרות הרגילות לשוב בתשובה, למרות השתתפותם בכנסים ובהרצאות, היה ר' שמשון מצליח באמצעות לימוד עיוני של שעה-שעתיים במסכת ברכות וכיו"ב, לחולל בהם את הבלתי ייאמן. הוא לא הסכים להידרש לשאלותיהם ולספקותיהם עד לאחר שקבעו יחדיו לימוד בעיון, והמאור שבתורה – החזירם למוטב. לרוב, שוב לא הטרידו אותם השאלות, והלבטים פסקו לייסר את מצפונם.
כך נענה פעם לבקשתו של יהודי קשיש, בעל בית כבן שמונים, וקבע עמו לימוד בחברותא. אותו יהודי – לפי מושגיו – ביקש שהלימוד המשותף יהיה בספרי הלכה, אבל ר' שמשון סירב ועמד על כך שהם ילמדו בצוותא דוקא גמרא. לאחר מכן, תיאר בערגה: "הייתם צריכים לשמוע כיצד יהודי בן שמונים מנגן את המילים 'לימא מתניתין דלא כבן ננס'…".
לפלוני שנועץ בו על דרכי עבודת ה' אמר, כי בעבר הרחוב היה טהור יותר, וממילא גם לאנשים פשוטים היתה אחיזה חזקה ברוחניות, אולם במצב של הדורות האחרונים צריך לדעת העיקר זה הדף גמרא.
(מתוך ואוהביו כצאת השמש בגבורתו)