"וכבר אמרו זכרונם לברכה ודובר אמת בלבבו, כגון רב ספרא וכו', להודיעך עד היכן חובת האמת מגעת. וכבר אסרו לתלמיד חכם לשנות בדבורו חוץ משלשה דברים" (מסילת ישרים פרק יא)
ידוע כמה הקפיד מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל על הדיוק והאמת בכל מה שאמר, וכל פעם שסיפר איזה מעשה חזר על הדברים בדיוק נמרץ, בלא שינוי כמלא הנימא.
פעם סיפר בתוך דבריו איזה מעשה בהקשר מסוים, שלפני שנים רבות הוא הגיע לרופא כלשהו בירושלים, וחיכו הרבה אנשים בתור, וכשהגיע תורו היה נראה לרופא שיש לו טרוניה עליו [ובאמת לא היה כן, רק היות שהיה זה ביום הראשון של סליחות, ורבינו היה שרוי בתענית, וכן מחמת הטלטול מכפר סבא לירושלים, כל זה גרם לכך שהוא היה נראה לא טוב, ולכן חשב הרופא כי הוא כועס עליו], והתנצל הרופא ואמר: "אני עושה כל מה שאני יכול, וכי אני מלאך?!".
כך סיפר רבינו, ולפתע נשתתק כמה רגעים, וחזר אמר: "אינני בטוח שאמר 'וכי אני מלאך' – אבל זה בוודאי אמר, ש'אני עושה כל מה שאני יכול'".
והיה מפליא ביותר לראות איך נזהר רבינו שלא לומר בשם איזה רופא מילים שהוא לא בטוח שאמר אותן, למרות שלא היה כל נפקא מינה לעצם המעשה אם הוא התבטא כך או אחרת, וע"ז עצר חשב כמה דקות אם אכן כך אמר הרופא בדיוק כך או לא.
(ע"פ כאיל תערוג)