מוותיקי חסידי טשורטקוב היה החסיד הנודע רבי דוד משה שפיגל זצ"ל, שאף זכה להוציא לאור עולם את הספר הנפלא 'נזר ישראל', בו הובאו דברי תורתו של רבו המובהק מרן הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב זי"ע. המעשה שלפנינו, מסופר בכתבי זכרונותיו של ר' דוד משה ז"ל, וזה לשונו:
בדידי הווה עובדה: נולדתי עם רגליים חולניות (קראו לזה 'מחלה אנגלית'), ובצורה קשה מאוד, עד שהרופאים נלאו מלמצוא תרף למחלתי. וככל שגדלתי נעשו רגלי מעוקלות יותר ויותר, עד שנמנעה ממני האפשרות ללכת וגם לעמוד. הייתי מסוגל רק לשבת, והליכתי נעשתה בזחילה בפישוט ידיים ורגליים. וכאשר הגעתי לגיל שלוש לא יכולתי להיכנס ל'חדר' ואבי לימד אותי אל"ף בי"ת.
בתחילת חורף תרס"ז התגברה מחלתי מאוד, ואמי מרוב צערה החלה להציק לאבי ז"ל בדברים באומרה לו: איפה רחמנותו של אב על בנו? הלא יש לך רבי כה גדול שרבים נעזרים על ידו, ולמה אתה שותק? סע לטשורטקוב ותרעיש שם עולמות, ובוודאי ירחם השם.
אכן אבי ז"ל נסע לטשורטקוב לשבת פ' בשלח. הגיע לשם ביום ה' לעת ערב ותיכף באותו לילה בשעה תשע וחצי נתקבל אצל רבנו הק'. אבי ז"ל עמד לפניו בלב שבור ורצוץ ומסר לו פתקה מיוחדת בשבילי, ומירר לפניו בבכי על מצבי העגום.
והנה באותו פרק זמן באה אמי הביתה מהשוק, ומכיון שהיה זה באמצע החורף ששעות היום קצרות התחילה להכין צרכי שבת מבעוד לילה.
בשעה תשע וחצי בדיוק, באותו זמן שאבי עמד לפני הרבי, הרכינה אמי עצמה כדי להסיק את התנור, ואני ירדתי פתאום מהמיטה בזחילה כדרכי, קרבתי לאמי, תפסתי בה והעמדתי את עצמי ונשארתי עומד בפעם הראשונה בחיי!
אמי מורתי נבהלה ממראה עיניה. היא ידעה שאבי נסעה לטשורטקוב והבינה שמופת לנגד עיניה. לכן יצאה מכליה וקראה לכל השכנים לראות ניסי שמים.
מיד היא שלחה מברק לאבא בטשורטקוב על הבשורה הטובה. למחרת נכנס אבי שנית לרבנו הק' עם המברק, ובפנים צוהלות בירך אותו רבנו הק' ואמר לו: 'יהיה לך ממנו הרבה נחת'. מני אז החלו רגלי להתיישר ולהתרפא, וכאשר מלאו לי ארבע שנים התחלתי ללכת לחדר, ובהגיעי לגיל שבע חלף ועבר כל סימן היכר ממחלתי ברגלי נהפכתי לאדם בריא ושלם".
(הרב יוסף מאיר האס, 'המבשר תורני' וישלח תשע"ד)