הרב ישראל ליוש
"וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל" (י"ח, ט')
רב אמר שהעביר חרב חדה על בשרו (סנהדרין צד.), ופירש"י: שמל עצמו ונתגייר.
פעם אחת שהיתי במחיצתו של גאון ישראל מרן רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצוק"ל, מספר הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל בספרו 'אוזניים לתורה', והראה לי ספר חדש ובו היתר לגוי שחשקה נפשו בבת ישראל להתגייר בטבילה בלבד ללא ברית מילה לאחר שהביא אישור מרופא שהמילה מסוכנת לו, וכשם שישראל שמתו אחיו מחמת מילה פטור ממילה כן גם המתייהד הזה שהמילה מסוכנת לו פטור ממילה.
הגרח"ע זעק על היתר זה, ואמר שאינו דומה כלל, כי הרי אין חובה לבן נח להתגייר, א"כ אין סיבת האונס פוטרת אותו, אלא אם אין לו אפשרות למלאות את כל תנאי הגירות אינו יכול להתגייר. אבל יהודי, כיון שחובה עליו למול, אם אנוס הוא פטור. ואכן, הרב המתיר חזר בו מהיתרו ופרסם זאת ברבים.
ר' זלמן מספר שהביא לר' חיים עוזר ראיה לדבריו מפרשתנו, שהרי עם ישראל לא מלו עצמם במדבר מפני הסכנה, כי לא נשבה שם רוח צפונית, ומכל מקום יתרו שרצה להתגייר ולהיכנס לעם ישראל לא פטר את עצמו מטעם זה ומל עצמו במדבר. אין זה אלא משום שטענת אונס לא הייתה מועלת לו, ובלי המילה לא יכול היה להתגייר. הג"ר חיים עוזר נהנה מהראיה ושבחה…
בתקופות רבות היו היהודים אנוסים תחת שלטון שונאיהם שאסרו עליהם קיום מצוות ברית מילה, ולמרות שיכלו להיפטר בטענת 'אונס רחמנא פטריה' מסרו נפשם ומלו בניהם במסתור. על כך מסופר רבות בספר 'להישאר יהודי' – סיפור חייו של הרה"ג ר' יצחק זילבר זצ"ל.
רבי מרדכי אהרן אסנין זצ"ל היה אחד מהמוהלים הרבים בעיר מינסק, אך הוא היה היחיד שאף לאחר שהוצא צו האוסר על קיום ברית מילה המשיך למול במסירות נפש, בלא פחד ובלא חת. גם לאחר שנאסר על 'עוון' זה, והשתחרר לאחר מחאה נמרצת של יהדות העולם, המשיך למול תינוקות רבים ודבר המאסר לא הרתיע אותו כלל. לעתים היה עורך שלוש עשרה בריתות ביום.
כאשר חלה את חוליו האחרון הגיעה אליו אשה וביקשה ממנו שימול את בנה. הוא ענה לה כהרגלו: "מהרי והביאי את הילד!".
קרובי משפחתו חששו לבריאותו וניסו להניאו מלמול את התינוק: "אתה הרי חולה… אין לך כוחות… כיצד תמול את התינוק…?", אך הרב אסנין מחה בידם ואמר: "כל עוד אני חי חייב אני למול. רק לאחר מותי אפסיק למול…".
תחבולות שונות עשו היהודים כדי למול את בניהם, ובחכמה ערמומית מיוחדת הסתירו מעשיהם מעיניהם הרעות של אנשי המשטר הקומוניסטים.
ליהודי שעבד ב'נ.ק.וו.ד' נולד בן, הוא ורעייתו רצו למול אותו אך חששו מאוד: כיצד יעשו זאת מבלי שיתגלה הדבר לשלטונות בכלל ולחברי הבעל לעבודה בפרט. הבעל הציע שכאשר הוא ייסע מביתו לצרכי עבודה תדאג האשה למילת הבן, ואם הדבר יתגלה תאמר לכולם כי הוא לא ידע על כך מאומה.
כך עשו, הבעל נסע לשבועיים, וכאשר שב לביתו יחד עם שני חבריו לעבודה לא האמין למראה עיניו – היה זה בדיוק הרגע בו סיים המוהל למול את הבן. הוא קפא על מקומו מרוב פחד ואימה, ולאחר שהתעשת החל לצעוק לעבר המוהל: "אויב העם! מה עוללת לבני?!". המוהל ברח מהר מהמקום, אך בתוככי לבו ידע את שלא ידע האב המפוחד, כי שני החברים שהגיעו אתו ערכו אף הם בעבר ברית לבנם בצורה דומה…
יהודי אחר, מפקד באזור הגבול, רצה לערוך ברית לבנו. אך כיצד יוכל להביא מוהל לאזור זה? הרי כל אדם שמתקרב לאזור נרשם ע"י השלטונות, ומי שאינו מוכר מעורר חשד רב.
המפקד סיכם עם המוהל שינסה לעבור את הגבול באופן לא חוקי, וכאשר ייתפס וייעצר יובא כמקובל לפני מפקד הגבול. ואכן כך קרה, המוהל נעצר, וכשהובא לפני המפקד לקח אותו לביתו, ושחרר אותו רק לאחר שמל את בנו…