"וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ" (וארא ח', ב')
כתב ה'ברכת פרץ': "פרש"י ז"ל צפרדע אחת הייתה, והיו מכין אותה והיא מתזת נחילין נחילין, וכ"ה במדרש תנחומא שהיו המצריים מכין אותה והיא מתזת וכו' והנה כשראו המצרים המכים אותה כי עי"ז מוסיפה להתיז צפרדעים הרבה, הלא הדעת נותן שצריכים להפסיק מלהכותה, כדי שלא להרבות השרצים הללו.
"אבל מה מידת הכעס אומרת: אדרבה, מכיון שמוסיפה להתיז, כל שכן וכ"ש שצריכים להוסיף להתנקם ממנה, ולהכותה ככל האפשר. וכל שהוסיפה להתיז, הוסיפו לכעוס וחמתם בערה בהם, וכך חזר חלילה הם הוסיפו להכות ולהתנקם, והיא הוסיפה להתיז נחילין נחילין, עד כי 'ותכס את ארץ מצרים'. וכך הוא בכל מקום שכועסים, כי אם ישמעו חרפתם ולא ישיבו, ישתקע הדבר לאט לאט, אבל כשמשיבים לשכנגדו, הרי הוא מוסיף להשיב לעומתו כהנה וכהנה, וכל מה שיוסיף להתנקם, גם הלה יוסיף לעומתו ככל האפשר. ואם כן הדעת נותן שטוב ויפה לו לא להיטפל עם זה שציערו, ולעבור בשתיקה עד יעבור זעם. אבל מידת הכעס אומרת: 'וכי אנוכי אשתוק על זאת?', ומתחיל להשיב או להתנקם, וגם שכנגדו הולך ומוסיף, ומידת הכעס שלו אומרת שיש להשיב מנה אחת אפיים וכך לעולם, וסופו כמכת הצפרדעים במצרים", עכ"ד הברכת פרץ.
נביא כאן כמה עניינים והדרכות מרבינו להינצל ממידת הכעס:
הכועס שומע דברים אחרים
שח רבינו: "היה אחד שאמר שקרים בשמי, והייתה לי תרעומת גדולה עליו. אבל אח"כ חשבתי מה יצא לי מזה שלא אמחל לו? גם דנתי אותו לכף זכות, שהוא לא היה משקר במזיד, אלא כיון שהיה רגזן בטבעו, ממילא לא שמע טוב. אדם שהוא בכעס בטוח שהוא צודק, ואינו מדקדק ושם אל ליבו למה שאחרים אומרים לו [וכמו שמצינו בגמ' (שבועות כו, א) דמר מישתבע דהכי אמר ומר מישתבע דהכי, דכל אחד היה משוכנע דכך שמע]". (ואמר: "אני מוחל לו במחילה גמורה, שינוח בשלום על משכבו").
כשציערו את רבינו בענין מסוים אמר: "יכול להיות לי כעס בלב, וע"ז אני עובד בימים אלו, שאף כעס הלב לא יהיה".
ושח הרמי"ש: "בזכרוני מלפני יותר משלושים שנה, שסיפר לי א' מגדולי תלמידיו של רבינו, שכשדיבר עמו רבינו בענין מידת הכעס, אמר 'כבר עשרים שנה שאני מנסה לעקור מעצמי מידה רעה זו!'. ופ"א אמר להר"י לוינשטיין: 'לפעמים כשאומרים לי דברים שמכעיסים אותי, אני אומר איזה 'וויץ' כדי להסיר ממני את הכעס'".
מאות תעניות
כתוב ב'מעלות התורה' שעל כעס צריך מאה עשרים תעניות ע"פ האריז"ל, וא"כ אין לדבר סוף אפי' כל החיים לא יספיק. בדור האחרון התיקון ע"י התורה, אין כח לצום, ויש להבין, למה אז לא היה מספיק תורה? וי"ל.
והנה אם הוא יודע שאם יתענה מאה וחמישים יום ודאי שיכעס שוב, מה ירוויח?
בספר 'עץ החיים' (ק"ד), מובא על אדם שעושה תעניות. שאלו את הרב ז"ל, אם בעת התשובה יאכל מים עם גריסים מבושלים? השיב לו: "אם יודע בנפשו שיכול להסתפק בלא חמין ותבשיל, אז טוב יותר שיסתפק בפת ומים, כי אם יתיר לו איזה תבשיל אזי יהיה מנוסה בזה, כי לפעמים התבשיל שלא כרצונו, או שלא יהא מבושל או באיזה ענין אחר, עד שישיגהו היצר בענין קפידא וכעס ח"ו, ויתפסנו לא פחות בלבו ח"ו", עכ"ל.
המיוחד בכעס, כמו שכתוב (נדרים כב) ש"כל הכועס כל מיני גיהנום שולטים בו", כי זה מביא להרבה עבירות. כמש"כ באגרת הרמב"ן, ש"הכעס היא מידה רעה להחטיא בני אדם", ורבינו יונה בשע"ת (ש"א אות ט"ז) כתב: "ובעל הכעס עלול לפשעים ומופקר לנזקים".
מניעת הכעס
מטין בשם הגרי"ס שאמר שמי שכועס וחפץ להסיר כעסו, יחשוב כך: דהנה בדרך כלל מה שאדם כועס, הוא בגלל שלא עשו רצונו, והרי מי שיש בו יר"ש דבריו נשמעים, ואם לא שמעו ע"כ שהוא בעצמו ירא שמיים, וא"כ אין לו לכעוס כי אם על עצמו…
להנצל מהכעס
פלוני שאל את רבינו זיע"א, אם שייך בכלל להפטר מכעס? והשיב לו: "אם יגידו לך שאם לא תכעס תקבל מיליון דולר, ואפילו אלף דולר, וודאי לא תכעס, אלא שברגע שאדם רוצה לכעוס שוכח מהכול וחושב שנשאר בלי פרוטה, והעולם נחרב ומוכרח לכעוס, אבל עכ"פ זו ראיה שאפשר! וא"כ כאשר ה' אומר אינו שווה מיליון? וההצלחה בעולם הזה למי שהצליח לנצח את הכעס שווה עד מאוד, וכן השכר טוב שיהיה לו על כך מהקב"ה".
ופ"א הציע רבנו להינצל מן הכעס, שפעם ביום יזכיר לו 'יום המוות'. ושאלו את רבינו אם יש עצה אחרת, היות ויש כאלה שזכרון יום המוות 'מפחיד אותם'. חשב רבינו ואמר: "יעלה בדעתו את זכרון ה'גיהנום', וכמו שאחז"ל בנדרים דף כ"ב: 'כל הכועס כל מיני גיהנום שולטין בו, שנאמר והסר כעס מליבך והעבר רעה מבשריך ואין רעה אלא גהינום'. בחוש".
עצה להינצל
אחד שאל לרבינו עצה להינצל ממידת הכעס. בתחילה אמר רבינו: "אני גם מחפש עצות לזה", אח"כ אמר: "ללמוד בספר חרדים פרק ס"ו".
לא להכות מתוך כעס
אמר רבנו: "לפעמים יש יוצא מן הכלל שצריך להכות, אבל ברור שמה שכתוב: 'חושך שבטו שונא בנו', אין הכוונה שיש להכות בלי הבחנה כל הזמן, וגם לא מדובר במכות נמרצות, שאם כן הוא מחנך את בנו להכות כמותו, הילד ילמד להכות על כל דבר, כי זו הדוגמא שראה אצל אביו, כי כאשר מכה בתקיפות ובכעס, הילד מתרגל שזה מה שקורה ברגע שאבא כועס, ואין מכך תועלת. ולכן לא שייך להכות בשעת כעס, אלא יש להמתין עד שישכך כעסו, ואז במקום הצורך ומעת לעת שייך לתת איזו מכה, שהילד ירגיש שקיבל מכה שלא מתוך שנאה אלא רק מתוך אהבה!".
צחצוח הנשמה- כיצד?
כשנפטר הגה"צ ר' אליהו דושניצר זצ"ל, אמר החזו"א למרן הגרח"ק שליט"א, שהנפטר לא כעס מימיו, ואם נשאל מנין ידע ד"ז החזון איש? משמע שהוא ידע (היינו ברוח קודשו)… או שהכיר את הנהגותיו והבין שאדם כזה לא יכול לבוא כלל לידי כעס. ובהזדמנות אחרת הסביר רבינו, שכשאדם כועס זה עושה לו כתם על הנשמה. כנראה ראה החזו"א שנשמתו של רב' אלי' מצוחצחת, וממילא הבין שלא כעס מימיו.
(כאיל תערוג תשע"ז)