סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: מעשה היה בימי הרה"ק ה'בית ישראל' מגור זי"ע, ביהודי שבביתו ישבו חמשה מצאצאיו מעל גיל העשרים שעדיין לא נושעו בזיווגם, כשהגדולה שבהם כבר היתה בת עשרים ושמונה, והיה הלה שבור ורצוץ כל הימים.
בנוסף לכך, החברותא שלו אירס את אחד מצאצאיו, ובלית ברירה הוכרח ללוות כספים בבנק – שהלווהו כנגד משכון דירתו של מיודענו, אלא שעם הזמן פסק מלשלם את תשלומי חובו וממילא העמידו פקידי הבנק את דירתו למכירה לכל המרבה במחיר… מעתה נשברה רוחו בכפליים, הן על חסרון הדירה והן על עיכוב השידוכים ל"ע.
באחד הימים נקלע לשמחת נישואין בבית ידידו בעיה"ק ירושלים, שם פגש בו קרובו ששאלו מדוע פניו רעים היום. ענה לו היהודי וביאר לו בטוב טעם ודעת את פרשת השידוכים ואת פרשת הכסף והדירה. אמר לו קרובו: הנה כאן בירושלים יושב לו ה'בית ישראל' ספון בחדרו, גש אליו והזכיר עצמך לפניו ובוודאי תוושע.
מתחילה לא אבה לכך היהודי, שלא נמנה על עדת החסידים כלל וכלל, אלא שחזקה עליו פקודת קרובו כי אם לא יועיל לא יזיק, ונכנס אל הרה"ק מגור זי"ע, שם שפך לבו על שלל צרותיו.
שאלו ה'בית ישראל': "געדאנקט האסטו?" – האם כבר הודית להשי"ת על כל החסד אשר גמל איתך עד עתה? ולא נתן לו לענות לדבריו, אלא הפטיר ואמר: "ההודאה תהא 60 אחוז והבקשה 40 אחוז".
היהודי הבין שהרבי סיים את דבריו, על כן עזב את החדר, וחזר לקרובו לספר לו על השיחה התמוהה. אמר לו קרובו: "נו, הרי רבות יש לך להודות לבוראך, על חייך המסורים בידו, על המזון שהוא זן ומפרנסך תמיד וכו' וכו'".
שמע האיש לקול הרבי והחל להודות ולהלל לשמו הגדול, ותוך ב' חדשים נישאה הבת המבוגרת, ועד מחצית השנה נושעו כולם: שלושה מהם כבר נישאו ושניים התארסו. בד בבד נפטרה אמו של החברותא ונתגלה לצאצאיה כי היתה עשירה גדולה, ועל ידי הירושה פדה חזרה את הדירה מהבנק, וליהודי היתה אורה ושמחה.
באותה שעה חישבו ומצאו, שבאמירת ההלל אומרים 'הודו לה" ששה פעמים [שהרי בפסוק האחרון כופלים את 'הודו לה' ] ו'אנא ה" אומרים ארבע פעמים! 60 אחוזים הודיה ו-40 אחוזים בקשה…
(באר הפרשה ואתחנן תשע"ז)