אחת ההפתעות הגדולות ש'דרשו' מכין לקראת מעמדי סיום הש"ס, היא חוברת מושקעת וייחודית במינה המוקדשת כולה לנשות הלומדים עמלי התורה, ה'עזר כנגדו' שעומדת מאחורי כל מסיים ומסייעת בעדו להשקיע בלימוד התורה תמידין כסדרם עד הרגע המכונן של 'סיום הש"ס', ואשר יחד עמו היא ניצבת ברגעים גדולים ומרגשים אלו, כשותפה מלאה בזכות הגדולה הזו.
במהלך השבועות הבאים נביא במסגרת זו שביבי מעש ועובדות מתוך החוברת הגדושה בתכנים איכותיים ומרתקים, החל משיחות השקפה מגדולי ישראל על חלקן של הנשים בלימוד תורה, הליכות, רעיונות, עובדות מרתקות על נשים צדקניות, סיפורי מופת, ועד שיחות מרגשות עם נשות לומדי תורה ומסיימי הש"ס החולקות את רשמיהן ורגשותיהן, ועוד ועוד.
*
אחד השידוכים הייחודיים בדור העבר, היו נישואיהם של רבי יצחק יחיאל דוידוביץ זצ"ל משגיח דישיבת מינסק, עם רעייתו הרבנית שיינא מרים ע"ה, שהיתה בוגרת ממנו בשש שנים.
היה זה בעיירה מיר, ליד הגבול שבין פולין וליטא, בה גרה נערה שהתייתמה בגיל צעיר. כשבגרה הנערה, נשארה רווקה, בשעה שכל חברותיה כבר נישאו. קשייה למצא שידוך נבעו אולי בגלל היותה נמוכת קומה, ואולי גם בשל יתמותה ועניה; אבל בעיקר בגלל שאיפתה האיתנה להנשא לאדם שיקדיש את כל חייו ללימוד התורה. כדי להנשא לאדם כזה היא היתה זקוקה לתמיכה כלכלית מצד משפחתה, אך ללא אב שיסייע בעדה, לא היה מי שיוכל לסייע לה להגשים את שאיפתה הנעלה.
היא עבדה כספרנית בספריה ונסתה לחסוך את רוב הכסף שהרויחה מעבודתה כדי שתוכל לעמוד במטלתה זו להנישא לבחור ירא ד', אך השנים נקפו, חברותיה הקימו בתים, והיא נשארה בודדה ועצובה. בכל זאת היא לא ויתרה, היא לא נענתה להצעות מפתות כשראתה שבכך לא תתגשם שאיפתה הטהורה להנשא לבן תורה.
יום אחד, כשישבה בספריה בעודה מהרהרת במצבה, החליטה לכתוב מכתב ממעמקי ליבה לאחד היחיד שיכול לעזור לה – לאביה שבשמים. על דף ניר שהיה מונח לפניה רשמה את כל התפילות שהיו שגורות בפיה בשנים האחרונות, והנייר שימש לה כפורקן למטען הכאב שנשאה בלבה. שוב היא תיארה את סוג הבעל אחריו היא תרה בעקביות: שקוע בלמוד, בעל מדות טובות, אשר לא יראה את עניותה כנטל. היא סיימה את מכתבה במלים: 'אתה ה׳ מפרנס עניים ומגביה שפלים, ודאי תוכל להענות לתפלותי. אני סומכת עליך בכל עת, בתך המסורה שינא מרים.
היא הכניסה את המכתב לתוך מעטפה, אשר עליה כתבה מבחוץ: 'לאבי שבשמים׳. היא שמה פניה לעבר הגינה שמחוץ לעיירה מיר, שם נעמדה והחזיקה את המכתב ברפיון לכוון האוויר שמעליה. ברגע שהרגישה במשב רוח פתחה את ידה, והביטה כיצד מכתבה נישא ברוח. אחר כך שבה מיד לביתה באמונתה התמימה שמשמים יסייעו בעדה.
ימים אחדים אחרי שיגור המכתב, יצא אחד מתלמידי ישיבת מיר הנודעת לשוח בשדה. תוך כדי שינון הסוגיא שעסק בה, צדה את עיניו מעטפה סגורה שהיתה מונחת בין השיחים. הוא התכופף להרימה כדי לקיים מצות השבת אבדה, ומה מאד הופתע כשראה שהמכתב מיועד 'לאבי שבשמים'. הוא לא יכול היה להתגבר על סקרנותו, פתח את המכתב וקרא אותו בהתפעלות. הוא חזר וקרא אותו כמה פעמים והתרגש מהכאב והכנות שבהם הוא נכתב.
הוא חזר לבית המדרש וניגש להיוועץ עם ראש הישיבה ולימים רבה של מיר, הג"ר אליהו ברוך קמאי זצ"ל. לאחר שיחה קצרה אמר הבחור שהוא מוכן לשאת נערה זו לאשה.
הבירורים נעשו, ועד מהרה התקיימה סעודת הכלולות, כשהוא התחתן עם כותבת המכתב באומרו, כי למרות הצעות מכובדות שהוצעו לו מכל עיר ופלך, את באמונתך ותמימותך עלית על כולנה, אף על פי שהיתה בוגרת ממנו בשש שנים.
כפי שאשתו יחלה, רבי יצחק יחיאל דוידוביץ בעלה התעלה והגיע למעלות גדולות בתורה וביראה. לימים נעשה למשגיח של ישיבת מינסק, והיה לרבם ומורם של הגר"י קמינצקי, הגר"י רודרמן והגר"א קלמנוביץ, זכר צדיקים לברכה.