הרב בנימין בירנצוויג
"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ד' אֱלֹקיךָ בְּיָדֶךָ" (כא, י)
המלחמה התמידית שיש לכל אחד כנגד היצר הרע המתחדש עליו בכל עת, דורשת התמחות מיוחדת בשדה הקרב, ומניין לנו נסיון במלחמה עקובה מדם זו, המפילה חללים רבים כל יום ויום?
בפרשתנו פרשת כי תצא נאמרו לנו כמה כללים לנצחון בקרב הקשה שנכון לנו יום ביומו, כפי שלמדונו חז"ל שמלחמה זו הכתובה בפרשה היא מלחמת היצר הרע באדם –
בפסוק הראשון "כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידיך" ישנו דיוק נפלא, תחילת הפסוק מתחיל בלשון רבים 'אויבך' וסופו לשון יחיד 'ונתנו', לכאורה היה צריך לסיים ולומר 'ונתנם ה' אלוקיך בידיך'?
כתוב כאן כלל ברזל למלחמה בחילותיו האימתניים של היצר הרע, היצר הרע מתוחכם הוא עד מאד, הוא מגיע לאדם בצורות שונות ומלבושים רבים, וכך הוא מצליח הרבה פעמים להפיל האדם ברשתו, שלא מעלה בדעתו שהנה זה הנסיון או זו הדמות היא תחבולה של היצר להפילו לבאר שחת. אומרת התורה הדרך להנצל מתחבולה זו, היא לדעת כי היצר הרע אחד הוא! הוא יופיע בכל מיני צורות אופנים ומלבושים, אבל הוא אחד! הוא אותו יצר הרע רק בלבוש שונה! וזה דרכו כסל למו לנסות להפילנו במרמה וכחש! ידיעה זו כשלעצמה כבר יש בה כדי להציל את האדם מנשק המרמה האימתני הזה של היצר וחילותיו.
מעתה אמרה התורה – "כי תצא למלחמה על אויבך" כשאתה רוצה לצאת למלחמה ביצר עם כל צורותיו ומלבושיו, בשביל לנצחו עליך לדעת כי הוא אחד – "ונתנו ה' אלוקיך בידך" תדע שכל האויבים האלו שבאים עליך להסיתך מדרך הטוב, הם אחד! היצר הרע! ואז נצח תנצחו!
><><><><><
מרנא החפץ חיים זיע"א היה נאה דורש לבני עמו על אופן המלחמה ביצר וחילותיו ונאה מקיים כפי המעשה שסיפר מרן הרב שך זיע"א: לרבינו החפץ חיים היתה נכדה שהתארסה ועמדה לבנות בית של תורה עם חתן תלמיד חכם מופלג. רבה היתה התכונה לקראת החתונה הגדולה והחשובה, אלא שלפתע חלתה הכלה ולאחר ימים מועטים הלכה לבית עולמה.
מובן שהשבר היה גדול והאבל היה רב לכל המשפחה וכל תלמידיו ומעריציו הרבים של מרנא החפץ חיים, וקשה היה להתאושש מגודל המכה. באותם ימים קשים סיים החפץ חיים לחבר את אחד מכרכי המשנה ברורה, ויום אחד בעת שהיה לבדו בחדרו שמעוהו אומר בקול רם: שטן שטן! אני יודע מהו רצונך אני יודע ששאיפתך ומטרתך הם לבלבלני ולהעכיר את רוחי, כדי שלא אוכל להמשיך בחיבור שאר חלקי המשנה ברורה, והריני מצהיר ומודיע ומכריז באזניך!! שהדבר לא יעלה בידך!! דע לך שאתחזק ואתגבר ואסיים את חיבורי!
עוד מסופר שבתקופה שהחפץ חיים רכש לו חנות מכולת קטנה מכספים שנפלו לו בירושה, היתה רעיתו הרבנית מוכרת בחנות ואילו הוא ישב ולמד בבית המדרש המקומי כל היום כולו ושב מאוחר בלילה ופרנסתם היתה בדוחק, אך הרבנית לא התלוננה על כך מעולם.
פעם בבואו לביתו מצא החפץ חיים את רעיתו כשהיא מתייפחת בבכי, נתברר שהאופה כבר הפסיק למכור להם לחם בהקפה עד שישולם החוב הגדול שהצטבר לחובתם, בני ביתו נאצלו להסתפק באכילת תפוחי אדמה טבולים בציר דגים ללא פרוסת לחם. עובדה זו הסבה כמובן התרגשות רבה לרעיתו הצנועה שראתה במו עיניה את ילדיה סובלים חרפת רעב, וביותר כאב לה על כך שאין לה מה לתת לבעלה הגדול לאכול פת שחרית. ברם החפץ חיים חזה את כל המתרחש מנקודת ראות שונה לגמרי, הוא ראה בכך התגרות והתנכלות היצר כלפיו הזומם לבטלו מתורה! ומיד קם ממושבו התייצב מלוא קומתו וקרא בקול רם! שטן שטן! אתה רוצה להפריע לי מהלימוד! אותי לא תפתה מאומה! לא יועיל לך! אני אלך ואמשיך בדרכי למרות כל הקשיים שאתה מערים עלי.
אחת ממלחמות היצר התמידיות והמפורסמות שהיו לראש ישיבת פוניבז מרן הגאון ר' דוד פוברסקי זצ"ל, היו בוקר בוקר בקומו באמצע הליל לעבודת הבורא יתברך, במשך עשרות שנים שהיה מתייצב על מקומו בהיכל ישבת פוניבז ומתחיל את יומו כאיש צעיר ורענן בכוחו ונפשו.
מלווהו הקבוע מביתו לישיבה מספר שיום אחד לילה גשום וקר, באתי לקחתו מביתו כבכל יום לפנות בוקר, וכמנהג הקבוע כשהגעתי כבר הראש ישיבה היה ניצב על עומדו ליד הדלת, בדרכו לתחילת היום החדש בהיכל הישיבה.
וכבכל יום חיכיתי הנה הראש ישיבה יעלה נושא לימודי הקשור לסוגיא הנלמדת, ממה שסיימו אתמול במהלך הלויוי הקבוע להיכל הישיבה. אבל הראש ישיבה פונה אלי, ואומר לי:'השומע אתה, דער אלטר איז גיווען היינט ביי מיר' [הזקן היה אצלי היום]! הבחור השתתק והררה לעצמו האם שומע נכון? מה הכונה הזקן? למי הכונה ומתי? ושאלתי בחשש 'לאיזה זקן הראש ישיבה מתכוין?' והראש ישיבה משיב: 'למלך זקן וכסיל'! העזתי פני ושאלתי: 'ומה רצה המלך זקן וכסיל מהראש ישיבה'? וענה לי: נאך צען המינוט שלאפן אין בעט [עוד עשר דקות של מנוחה במיטה]!
ומיד המשיך הראש ישיבה להסביר את מה שעמד בלשוני לשאול: 'נו ומה יהיה אם הראש ישיבה ינוח בכזה יום גשום וקר עוד עשר דקות שיועילו לו לשטייגען של היום? והמשיך הראש ישיבה בנועם לשונו: חביבי דע לך! הכל הולך אחר חמש דקות! כל המלחמה עם היצר נמצאת שם בחמש דקות האלו! לכן אסור לוותר לזקן היצר הרע על החמש דקות האלו!
כך הוא היצר הרע, כל פעם מגיע באופן אחר בזמן אחר והכל כדי להסוות שזה לא הוא, אלא מנוחה של עשר דקות שבגללה יהיה שטייגען כל היום! או מאורע חשוב מסויים שבגללו כדאי להפסיד תפילה בציבור כי זה צורך הרבים או צורך הגוף וכו' וכו', ונראה לנו שזה לא הוא אלא באמת צרכים מצרכים שונים, אבל האמת שזה הוא בכבודו ובעצמו! זו הדרך להלחם ביצר הרע, לדעת את כל אופניו ומלבושיו, לדעת שהכל אחד הוא! פעם ככה ופעם ככה, וכך לא נתן לו להפילנו במרמת מלבושיו הרבים.