"שישתדל לעשות לחבירו כל קורת רוח שיש בידו, בין בעניני הכבוד, בין בכל שאר הענינים. כל מה שהוא יודע שאם יעשהו לחבירו הוא מקבל נחת רוח ממנו, מצות חסידות הוא לעשותו" (מסילת ישרים פרק יט)
החסיד רבי משה יוסף חרש ז"ל סיפר, שבעירו בפולין, וואלע, התגורר איש פשוט שלא נראה עליו שום דבר מיוחד, לכן היה פלא בעיניו כאשר הבחין שאיש זה זכה ונקרא בשמו לקבלת שיריים בטיש של ה'אמרי אמת'.
עד שהזדמן לו לראות מעשה שממנו אכן התגלתה פנימיותו של אותו חסיד. היה זה כאשר בעיר וואלע התקיימה שמחה של בית גור בנישואיו של הגאון רבי יצחק פישל היינה זצ"ל, שנלקח אחר כבוד להיות חתנו של ה'אמרי אמת'. לרגל השמחה נתמלאה העיר המוני חסידים שבקשו להשתתף בשמחת ה'אמרי אמת', ועיירה זו נעשתה צרה מלהכיל כל אלו.
לאור המצב הפקיר אותו חסיד את כל ביתו במשך כל שבעת ימי המשתה, לפניהם ולאחריהם, והציע מצעות על כל פיסת קרקע אפשרית בתוך ביתו. ולא נחה דעתו עד שויתר אפילו על מטתו האישית כדי להנות יהודי נוסף. בעבור עצמו הסתפק אותו חסיד כל אותה תקופה בשכיבה מאולתרת על גבי חבית עגולה שהיתה מיועדת לגיהוץ בגדים…
(קובץ 'כי הם חיינו', ישיבת נזר ישראל)