וכה מספר ר' סנדר ברוך, יהודי עמל יום:
קראתי את ההגיגים על בין הזמנים. התובנות היקרות. על הלמדן שלמד כיצד ללמוד. המתפלל שגילה לפתע איך צריך להתפלל. והכל הודות לימי בין הזמנים המאלפים שניתנו לנו במתנה.
ברצוני להוסיף את נקודת מבטי.
לא מזמן הזדמן לידי סיפור נפלא ונוקב שסיפר הרה"ק רבי מאיר'ל מפרימישלן זצוק"ל כי פעם את עלה בידו להתעלות למרומים, לחזות בעיני הבדולח את המתרחש בשמי רום.
והנה הוא רואה שמביאים לבית דין של מעלה שני יהודים שזה עתה נפטרו מהעולם. אחד מהם, יהודי בר אוריין ובר אבהן, שמילא כרסו בש"ס ופוסקים ולא פסק פמיה מגרסא. אותו יהודי פסע מעדנות לכיוון הדיינים ביודעו כי שכר רב צפון לו בשמי מעלה.
לצדו צעד ברגליים כושלות יהודי אחר, סבל במקצועו, מאלו שהאותיות הקטנות אינן נהירות להם כלל וכלל. הלה התקרב בידיים נפוחות ממשקל הארגזים בעודו כולו רועד מאימת הדין. מי יודע מה מצפה לו כעת בעלמא דקשוט.
וכאן, מספר ר' מאיר'ל, נכונה ההפתעה הגדולה. היהודי הלמדן נשאל על ידי הדיינים על טיב לימודו וידיעותיו במכמני התורה והשיב תשובות משביעות רצון. אולם, לאחד שנשאל האם עסק גם בעשיית טובות ליהודים החל לגמגם בפחד, והודה כי לו נותר לו זמן כלל לכגון דא.
מציאות זו היתה בעוכריו. נגזר עליו להיכנס זמן מה אל הגיהינום כדי לחוש מעט בצערם של אחרים, הבנה שלא היתה נחלת חלקו בשנות חיים חיותו.
אצל הבא בתור, היהודי הפשוט שניצב בחרדה ממתין לפסק דינו, היתה התמונה הפוכה. אמנם הוא לא צבר הספקים גדולים בלימוד, אך אלפי ורבבות יהודים שנעזרו על ידו ביום יום התייצבו ודרשו את טובתו בעולם האמת, מה שהוביל אותו היישר לגן עדן. הוא היה יהודי שלא וויתר על יום בעשיית חסד עם אחרים.
מכאן למדתי וקיבלתי על עצמי, הפטיר הרבי ר' מאיר'ל, כי מעבר לחובה ללמוד תורה, בכל הכוחות ובכל זמן, יש גם להקדיש זמן לעשיית חסד וטובות עם יהודים בכל יום ויום. החלטתי שלא יעבור עלי יום ללא עשיית טובה ליהודי.
סיפור זה, מסכם ר' סנדר ברוך בעיניים בורקות, פילח את חדרי ליבי. מתי יש לי זמן לעזור ליהודים? הרי אני טרוד במשימותיי במשך השנה ואינו מוצא פנאי לעזור לעצמי. בוודאי שלא לאחרים.
חשבתי: ב'בין הזמנים' זו ההזדמנות, לאחר התפילה 'כמונה מעות' לא מיהרתי כהרגלי למרוץ החיים. התיישבתי ללמוד מעט בבית הכנסת השכונתי ומיד אינה ה' לידי שני יהודים שבקשו ממני טובות. ממש לא קשות, אבל 'חסד'…
הלוואי שאוכל להמשיך בהרגל זה למשך השנה. לראות את הזולת. לחשוב על אחרים ולהשתדל לעשות בכל יום מעשה חסד אחד לפחות, כך ר' סנדר ברוך.