כתב במאור ושמש (סו"פ בלק), שהצירוף של חודש אב ע"פ תיקוני הזוהר הוא ה'סכת ו'שמע י'שראל ה'יום, שפסוק זה עם השמות הק' רומז לעניניו של חודש אב.
והשייכות של פסוק זה לחודש אב, הביא שם דרשת חז"ל (ברכות סג ע"ב): "'הסכת' – עשו כתות כתות ועסקו בתורה, לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה… דבר אחד 'הסכת ושמע ישראל', כתתו עצמכם על דברי תורה, כדריש לקיש דאמר ר"ל, מנין שאין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר 'זאת התורה אדם כי ימות באהל'".
ובימים אלה של חודש אב שהוא עת תגבורת הדינים, צריכים ישראל לעסוק בתורה שבע"פ כדי להמתיק הגבורות בעולם (עי"ש במאור ושמש).והקשה האדמו"ר מסלונים בעל הנתיבות שלום זצ"ל, מה שייכות המשך הכתוב "היום הזה נהיית לעם" לחודש אב, שבו חרב בית ראשון ושני?
וביאר, דאדרבה, שבחודש זה בא לידי ביטוי המשמעות של "עם" ישראל, שהוא רק ע"י הקב"ה – "היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך". בניגוד לאומות העולם, שלהם הדגל והמולדת והמלוכה מחזיקה אותם לעם, אך לנו יש תורה וקוב"ה, וא"כ היום הזה – בחודש אב – נהיית לעם!
והדבר מבואר, על פי מה שאמרו חז"ל (יומא נד ע"ב) "בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה". וכבר הק' שם הריטב"א "דהא בב"ב אמרינן שלא היו פניהם איש אל אחיו אלא כשהיו עושין רצונו של מקום" – ובזמן של חורבן בית המקדש, הרי היה "אין עושים רצונו של מקום", אחרת לא היה נחרב!
וביאר בעל הנתיבות שלום, שכשחרב בית המקדש, אז השכילו כנסת ישראל דאין דבר בעולם מלבד לעשות רצונו של מקום! והתורה והמצוות הם הם המקשרים בין ישראל לקב"ה, והם מה שעושים את ישראל ל"עם". ובימים שבהם השכילו עם ישראל להבין את הדברים הללו, הם גם הימים המוכשרים, להתחזק ביתר שאת בלימוד התורה ובקיום מצוותיה.