על מה מותר לחשוב בבית הכסא ובבית המרחץ ?
האם מותר לקרוא קריאת שמע במקומות המטונפים באופן שמניח ידו על פיו?│ואיזו מידת חסידות מביא המשנה ברורה בעניין הדיבור בבית הכסא ובבית המרחץ?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות קריאת שמע במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א' סימן פ"ה סעיפים א' – ב']
קריאת שמע במבואות המטונפים
כותב השולחן ערוך, לא ילך אדם במבואות המטונפים ויניח ידו על פיו ויקרא קריאת שמע, ומבאר המשנה ברורה שכוונת השולחן ערוך לומר, שאף על פי שהוא מניח ידו על פיו וקורא בלחש באופן שאף אחד לא שומע, הדבר אסור.
הרהורים האסורים והמותרים בבית הכסא ובבית המרחץ
בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקומות שיש בהם צואה, לא רק שאסור לדבר בהם בדברי תורה, אלא אסור גם להרהר בהם בדברי תורה, אבל יכול אדם לחשב בתוכם את הוצאות ביתו, כגון, כמה חשבון הגיע לו, בחשמל, במים, בארנונה, וכן כמה הכנסות, ובשבת יחשוב על ציורים ובניינים יפים, ואמנם אסור להרהר בהם דברי תורה, אבל מותר לחשוב בהם מחשבות מוסר, כמה האדם שפל, ושסופו ללכת למקום רימה ותולעה ולכן לא ראוי לו להתגאות, ואין בזה דברי תורה, אלא זו מחשבת מוסר בשפלות האדם עצמו שלא יבוא לידי גאווה.
דברי חול בלשון הקודש בבית הכסא ובבית המרחץ
מותר לדבר דברי חול בבית המרחץ ובבית הכסא אפילו בלשון הקודש, ומביא המשנה ברורה, שיש מידת חסידות להחמיר, שלא לדבר בלשון הקודש בבית המרחץ ובבית הכסא ובמקומות המטונפים, גם דיבורי חול.
הזכרת שמות שאינם נמחקים בבית הכסא ובבית המרחץ
עוד כותב השולחן ערוך, שמות שאינם נמחקים, אסור להזכיר בבית הכסא ובבית המרחץ, אבל מותר להזכיר בהם כינויים של הקב"ה, כגון שאומר 'רחום', 'נאמן', ומביא המשנה ברורה שיש מי שמחמיר ברחום, וכתוב, שדברי תורה או שמות שאינם נמחקים, לא רק שאסור לומר אותם כמו שהם בבית המרחץ, אלא אפילו בלשון לעז אסור לאומרם שם, כגון להזכיר 'גא"ט'.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א