השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מדוע אדם שיצא במזיד מחוץ לתחום אמה אחת לא יכול לחזור לתוך התחום והרי הוא בתוך ד' אמותיו? • מה הדין כאשר יצא באונס או לדבר מצוה? • ההולך בדרך ובינו לבין תחום העיר יש אמה אחת בלבד האם יכול להיכנס להיות כבני העיר? • ומה היא העצה לאדם שיצא בשוגג מחוץ לתחום העיר שיוכל לחזור בחזרה לעיר? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן ת"ה סעיף א' – סעיף ד' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אדם שבשבת יצא במזיד מחוץ לתחום העיר, אפילו יצא אמה אחת בלבד, הוא לא יכול לחזור חזרה לתחום של העיר להיות כבני עירו, והחידוש הוא, שהרי אדם שיצא מחוץ לתחום, יש לו ד' אמות, וממילא כאשר הוא יצא מחוץ לתחום בשיעור אמה אחת בלבד, יש לו ד' אמות, והד' אמות שלו נכנסות לתוך התחום שלו, וא"כ שיהיה מותר לו להיכנס בד' אמותיו, ומשם להיכנס לתוך התחום שלו, ולמה כתוב שאפילו אם הוא יצא אמה אחת מחוץ לתחום, הוא לא יכול לחזור חזרה לתוך תחומו? ומבאר המ"ב, כיוון שבכוונתו לצאת מחוץ לתחום העיר, הוא מקבל את ד' אמותיו לכיוון אותו מקום שאליו הוא רוצה ללכת, דהיינו, לכיוון חוץ לעיר, אמנם בכל פעם שאדם נמצא מחוץ לתחום, יש לו ד' אמות, והוא יכול לבחור בעצמו להיכן הוא רוצה לקבל את ד' אמותיו, אבל כאן, מכיוון שבכוונתו לצאת מחוץ לתחום, הוא קיבל את ד' אמותיו לכיוון של מחוץ לתחום, והפסיד את האמות לאחריו לכיוון תחום העיר, וממילא הוא לא יכול להיכנס בחזרה לעיר.
המ"ב מביא, שלשיטת הרמ"א (לעיל בסי' שצ"ו) שאדם שנמצא מחוץ לתחום מקבל ח' אמות, ד' לפניו וד' לאחריו והוא באמצע, נמצא שבאופן הזה שהוא יצא מחוץ לתחום בשיעור של אמה אחת, יש לו בהכרח ד' אמות גם לאחריו, והוא יכול להיכנס חזרה לתוך תחום העיר שלו, כי הוא לא יצא ממנו, כיוון שהתחום שלו ד' אמותיו מובלעים בתוך תחום העיר שלו.
עוד מביא המ"ב, שכל דברי השו"ע אמורים רק אם הוא יצא במזיד, אבל אם הוא יצא בשוגג, באונס, או לדבר מצוה, הדין הוא, שכל עוד שד' אמותיו מובלעים בתחום העיר, הוא יכול לחזור חזרה לתחום שלו ולהיות כבני עירו.
אדם שיצא חוץ לתחום רק עם רגל אחת, והרגל השנייה נשארה בתוך התחום, נחשב הדבר שלא יצא מהתחום, כיון שהולכים אחר הרוב, וכיוון שרובו בתוך התחום, ייכנס חזרה לתחום.
אדם שהלך בדרך, וההפרש בינו לבין תחום העיר היה אמה אחת בלבד, הדין הוא, שלא יכנס להיות כבני העיר, ומהלך רק אלפיים אמה לכל רוח ממקום שקידש עליו היום, ומדברי המ"ב יוצא שיש חידוש גדול בזה, שהרי לכל אדם יש ד' אמות, ומחוץ לד' אמותיו עוד אלפיים אמה, נמצא א"כ שלאותו יהודי יש אלפיים וארבע אמות, והמרחק בינו לבין העיר, הוא אלפיים ואמה אחת, כי רק אמה אחת מבדילה בינו לבין העיר, נמצא א"כ שאלפיים וארבע אמות שלו כלים בתוך ג' אמות בעיר, ועם כל זה הוא לא יכול להיכנס להיות כאנשי העיר, והטעם מבאר המ"ב, כיוון שבזמן שקידש היום בזמן קניית השביתה, הוא היה מחוץ לתחום של העיר, הוא לא נהפך להיות אחד מבני העיר, אז אע"פ שהאלפיים וארבע אמותיו נכנסים לתוך העיר, בכ"ז כיוון ששבת מחוץ לעיר, הוא לא מקבל להיות כבני העיר, ויכול ללכת אלפיים וארבע אמות, אבל אין לו את הדין שהוא כבני העיר שמהלך את כל העיר ומחוצה לה אלפיים אמה, אלא רק את אלפיים וארבע אמותיו ולא יותר.
המ"ב אומר, זה הכל אם הוא שבת במרחק מתחום העיר, אבל אדם ששבת בתוך תחום העיר עצמו, ובדעתו היה להיכנס לתוך העיר, הוא נעשה חלק מאנשי העיר.
אדם שיצא באונס או בשוגג מתחום העיר, וכן אם יצא לדבר מצוה, יש עצה לחזור לעיר, ע"י שבני אדם יעשו סביבו מחיצה, והקצה של מחיצת הבני אדם שהוא מוקף בתוכה, יגיע עד התחום שלו, וכך יכול ללכת עד התחום שלו, ולהיכנס לתוך העיר, והם יכולים לעזוב אותו, ויכול ללכת בתחום ללא מחיצות, ומוסיף השו"ע, שאסור לאותם בני אדם לדעת שהם משמשים כמחיצה, וכן, דווקא אם יצא בשוגג או באונס או לדבר מצוה, אבל אם יצא מהתחום שלו באיסור, אין לו תקנה במחיצת בני אדם.