סיפר לי הגאון רבי יוסף קוליץ שליט"א בן הגאון הגדול רבי יצחק קוליץ זצ"ל, רבה של ירושלים: "אאמו"ר הגר"י קוליץ זצ"ל זכה בבחרותו לקירבה נדירה אצל זקן ראשי הישיבות ושר התורה מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל ראש ישיבת 'עץ חיים'.
"בגיל צעיר עודדוהו מרן הגרמ"י ליפקוביץ והגר"י אפשטיין זצ"ל אב"ד ת"א שהיו מקורבים ביותר למרן הגרא"ז מלצר זצ"ל (כאשר למדו בישיבת חברון בירושלים) להיכנס להגרא"ז מלצר ולשוחח עמו בלימוד.
"פעם ראשונה נכנס אאמו"ר זצ"ל להגרא"ז בהיותו כבן 15 לשוחח עמו בלימוד בארוכה, הגרא"ז שיבח מאוד את הדברים וביארם והוסיף להם נופך שאאמו"ר לא התכוון לו כלל, ונתן לו הגרא"ז את ההרגשה כאילו הוא עצמו אמר את הדברים, וסיפר אאמו"ר כי כשיצא הרגיש כנישא על כנפי נשרים מההרגשה הטובה שהעניק לו הגרא"ז זצ"ל".
מספר הבן, כי מאותה שיחה זכה אביו לקירבה נדירה אצל הגרא"ז ואף היתה לו קביעות לשוחח עמו בלימוד. לימים סיפר, כי פעם בא להתייעץ עם הגרא"ז ותוך כדי הדברים שאלו הגרא"ז האם יש לו סמיכה לרבנות, וכשענה לו שאין לו, אמר לו אני אתן לך סמיכה, עוד תצטרך את זה, וכתב לו במקום סמיכה עם תארים מופלגים לרוב מידותיו המופלאות.
"אספר בזה סיפור נפלא ביותר שהיה לאאמו"ר עם מרן הגרא"ז מלצר זצ"ל: טרם נישואיו נכנס אאמו"ר לקבל את ברכתו של הגרא"ז זצ"ל, בתום ביקורו העניק הגרא"ז במתנה לאאמו"ר זצ"ל את ספרי 'אבן האזל' חלק ד' וחלק ה' ואף כתב לו הקדשה בכתב ידו על כרך ד' לרוב חביבותו אצלו, בזה הלשון:
"היום יום ב' כ"ו תשרי ה'תש"ז פעיה"ק ירושלים ת"ו.
"הריני נותן מתנת ד"ג (דרשה גישאנק – דורון דרשה) לחביבי החתן הנעלה והמצוין הרב הגאון ר' יצחק קולידצקי (כך היה שם משפחתו של הרב קוליץ במקור). ליום חתונתו, והנני מברכו שיהיה ביתכם בית ישראל לגאון ולתפארת". לאחמ"כ חתם הגרא"ז זצ"ל את שמו.
"אאמו"ר יצא מהבית ובידו ב' כרכי הספר "אבן האזל" שהעניק לו הגרא"ז מלצר זצ"ל לכבוד נישואיו, והנה מה מאוד הופתע כאשר יצא מהבית וכבר היה למטה במדרגות יצא אחריו הגרא"ז וקרא לו בקול: 'הוי, ר' יצחק אנא אודה לכם אם תשובו לרגע לביתי', כמובן שמיד פנה אאמו"ר וחזר אחורה ועלה שוב לבית הגרא"ז זצ"ל לבקשתו האישית, ואז אמר לו הגרא"ז: "ראה, חתן יקר, כתבתי לך הקדשה בכרך הרביעי של ספרי "אבן האזל", אבל חוששני מאוד שאם ישאל ממך חבר את הכרך החמישי שהוא על ענייני קדשים שהענקתי לכם, כדי לעיין בו, לא יידע כמה אני מעריך ומכבד אותך משום שלא כתבתי לך שום הקדשה באותו כרך", ואז לקח הגרא"ז את הכרך השני וכתב לו בכהאי לישנא: "מתנת ד"ג (דרשה גישאנק – דורון דרשה) כפי הרשום בח"ד".
"מסיפור זה נוכל ללמוד על עוצם מידותיו הנפלאות של ר' איסר זלמן עד כמה חשב וחישב לפרטי פרטים שההקדשה שכתב לחתן צעיר, תהיה לתועלת בכל המובנים ושמחמת כן יעריכו אותו ויכבדוהו ביותר לאחר נישואיו בכל מקום ומקום במשפחה ובקרב חבריו וכו' כאשר למרות גילו המופלג וטרדותיו המרובות ישב וכתב בשנית בקיצור הקדשה נוספת לחתן הצעיר".
(באדיבותו של האי ספרא רבא הרב יעקב הייזלר, שפרסם את הסיפור ב'המבשר – תורני', תמוז תשע"ג)