הרה"ג רבי נחמן וילהלם שליט"א
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה… וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ" (דברים ז', י"ב)
מיליארד דולר פחות 20 אגורות
יהודי בא פעם לחפץ חיים, ושאל אותו האם זה נכון ששכר של מצוה אחת בעולם הבא הוא ללא גבול, ושוה כל הון דעלמא ותענוגי כל העולם הזה.
"בודאי", הסכים עמו החפץ חיים. המשיך היהודי: "אם כן, אני מבקש מהקב"ה שיוריד לי אלפית של אלפית משכר מצוה אחת שבודאי עשיתי, ויתן לי שכר זה בעולם הזה, בודאי זו תהיה עשירות מופלגת! מדוע איני זוכה לכך?"
השיב ה'חפץ חיים': "דומה אתה לאדם הנכנס לחנות מכולת, ובידו יהלום יקר השווה מיליארד דולר, מבקש סוכריה, נותן למוכר את היהלום ומבקש עודף, מיליארד דולר פחות 20 אגורות…".
אז מה בכל זאת ענין הבטחת השכר, המוזכר בתורה מספר פעמים, ובתוכו בפרשתינו: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן"?
הרמב"ם מבאר: שכר זה אינו על המצוה עצמה, אלא כמו פועל, שמקבל אוכל מהמעביד במהלך עבודה, כלומר שהתורה מבטיחה – שאם ירצה לקיים המצוות יתנו לו תנאים שיוכל לעבוד.
ב'שפת אמת' פירש בזה את האיסור (דברים כ"ג, כ"ה): "כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן", היינו שהקב"ה נותן שיהנו מן העולם בשעת העבודה ולצורך העבודה, אבל "לכליך לא תתן", כלומר שלא לקחת ולא לאגור מהעולם הזה יותר מהצורך לעבודת ה'.
והנה הפרשה נקראת בשם 'עקב', ורבים הרעיונות והדרושים שנתלו בזה.
הרה"ק הרמ"מ מקוצק דרש: "עקב" לשון 'סוף'. לבסוף הרי תשמעו, ואם לא בטובה אזי בחמה שפוכה אמלוך עליכם, אם כן, אפוא, שמעו נא בתחילה, וייטב לכם כל הימים!
חסידים הסמיכו לזה את הסיפור אודות הגה"ק רבי נפתלי הכהן שנזקק פעם למעות, ובא לגביר רבי שמשון ורטהיימר ודחה אותו. והנה בתקופה זו, תרם הגביר ספר תורה, שהיה מהודר ועבר הגהות הרבה לבית הכנסת, ופרסם עוד שמי שימצא טעות בספר תורה יקבל שלוש מאות זהובים.
אותה שבת, פרשת עקב היתה, ורבי נפתלי הכהן נתכבד לעליית כהן, ומצא שבספר תורה כתוב "והיה תיכף תשמעון" ונוצר רעש גדול בבית הכנסת. ובמוצאי שבת נתן לו הגביר שלוש מאות זהובים. ולמחרת כשבאו לתקן הספר מצאו כתוב 'והיה עקב תשמעון' והבינו שמה' היתה זאת, שיתן לרבי נפתלי המעות.
והרמז בזה הוא כאמור – "והיה עקב תשמעון"- הרי בסוף תשמעו ותתנו את הכסף, אזי מדוע לא תקיימו זאת תיכף?
יש שרימזו זאת בסדר פרשיות חומש דברים: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים" שאני מדבר – פונה משה לעם ישראל, "וָאֶתְחַנַּן", אני מתחנן שתקשיבו, שהרי "עֵקֶב" – בסוף "רְאֵה"- תראו שיש 'שֹׁפְטִים', ויש דין ויש דיין, וזאת כאשר "כִּי תֵצֵא" מן העולם הזה ו"כִּי תָבוֹא" לעולם הבא. אמנם היום "אַתֶּם נִצָּבִים", אבל למחר "וַיֵּלֶךְ" לעוה"ב, לכן אנא "הַאֲזִינוּ" כבר עכשיו, ותבוא עליכם "זֹאת הַבְּרָכָה".
●●●
בשם הבעש"ט מובא 'והיה עקב תשמעון', שכל מצוה שיהודי עושה צריך לחשוב כאילו זו המצוה האחרונה, העקב והסוף של כל המצוות שעשה, ואז יעשנה לשם שמים.
●●●
ב'נתיבות שלום' כתב "והיה עקב תשמעון" עקב ר"ת ק'דש ע'צמך ב'מותר. אם מקדש עצמו במותר שהוא ענין שאנשים דשים בעקביהם, ואין עומד בזה כי אם מי שאוהב ה' באמת, ואם עושה כן אזי מידה כנגד מידה זוכה לברכת וַאֲהֵבְךָ.
●●●
החידושי הרי"ם דרש: "והיה עקב תשמעון" – 'והיה' לשון שמחה, שמחה מיוחדת כלפי שמיא, כאשר גם בעקבתא דמשיחא יהודים מחזיקים מעמד ושומעים.
וכך כתב רבי חיים ויטאל בהקדמה לשער הגלגולים:
"פעם אחת שאלתי למורי ז"ל, איך היה אומר לי שנפשי היתה כ"כ מעולה כנזכר לעיל, והרי הקטן שבדורות הראשונים, היה צדיק וחסיד, שאין אני מגיע לעקבו. ואמר לי, דע לך, כי אין גדולת הנפש תלויה כפי מעשה האדם, רק כפי הזמן והדור ההוא. כי מעשה קטן מאד בדור הזה, שקול בכמה מצוות גדולות שבדורות אחרים, כי בדורות אלו הקליפה גוברת מאד מאד לאין קץ, משא"כ בדורות ראשונים. ואילו הייתי בדורות הראשונים, היו מעשי וחכמתי נפלאים מכמה צדיקים הראשונים. ושחז"ל על נח תמים היה בדורותיו, ואילו היה בדורות צדיקים – היה יותר צדיק, ולכן שלא אצטער על זה כלל, כי בלי ספק יש לנפשי מעלה גדולה, על כמה צדיקים הראשונים מזמן תנאים ואמוראים".
●●●
עוד דורשים לשון 'עקב' על שם ההליכה כדאיתא בגמרא (ברכות סג:): "פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד תורה ודרש (שמות ל"ג, ז'): 'וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה', והלא דברים קל וחומר, ומה ארון ה' שלא היה מרוחק אלא שנים עשר מיל אמרה תורה (שם) 'וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעד', תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה – על אחת כמה וכמה". והיינו שיש מעלה מיוחדת בהליכה לשמוע דברי תורה, וזה 'עקב' תשמעון. וכן דרשו את הפסוק "מה יפו פעמיך בנעלים" על ההליכה של העליה לרגל.