הגאון רבי מרדכי מן זצ"ל היה נזהר שלא לאכול תפוזים. בני המשפחה שהבחינו בכך סברו כי מאכל זה אינו ערב לחיכו… אך הקפדתו שלא לאכול תפוזים עוררה השתאות, שכן לפעמים, אפילו היו חתיכות מועטות של תפוז מעורבות בלפתן – לא ניאות רבי מרדכי לאכול. רק לאחר פטירתו נפתרה התעלומה.
רבי מרדכי, שעלה לארץ ישראל בגפו, למד בישיבת לומז'ה בפתח תקוה. באחד הימים יצא לטייל, לחדש כוחות. הביט בשמחה בפרדסים עמוסי התפוזים שפיארו את פתח תקוה באותן שנים. רבי מרדכי, שלא הכיר פרי זה, התפעל מהיופי, מריחות גן-העדן של הפרדס. כשהבחין באחד הפירות שנשרו מן העץ החליט לטעום ממנו. נטל את התפוז ובהתרגשות בירך 'שהחיינו' ו'העץ'.
בצאתו מן הפרדס החלו מחשבות להשתולל במוחו. הרי אכל מהפרי טרם הופרשו ממנו מעשרות. ואף שהיתרים רבים לאכילתו, פרי זה הפקר, אך זהירותו המופלגת ייסרה אותו לסבור שלא היה לו לנהוג בפזיזות ולאכול את התפוז טרם בירור דיני מעשרותיו.
מחשבות אלו לא הירפו ממנו. או אז קיבל על עצמו רבי מרדכי שלא יאכל יותר פרי זה במשך כל ימי חייו. רבי מרדכי אכן עמד בקבלה זו. למותר לציין כי בני משפחתו, תלמידיו ומכריו אף לא ידעו זאת! הדבר התגלה באקראי על ידי אחד מגאוני התורה, שרבי מרדכי סיפר לו את המעשה הזה באקראי.
(נר לשולחן שבת מתוך 'מסביב לשולחן')