במשך כל ימות השנה, אלו שלא עושים חשבון הנפש, שקועים ולא יודעים מהו טוב ומהו רע. חושבים ש'טוב' זה עוד כסף ועוד כסף, עוד קריירה ועוד קריירה, עוד שלטון ועוד שלטון, עוד תענוג ועוד תענוג, עוד הנאה ועוד הנאה…
וכי זה טוב?! האם זה טוב אפילו בשביל חיי העולם הזה?! האם חיים כאלה נותנים לאדם חיים טובים?! זהו הנקרא 'טוב מדומה'! זה עובר כהרף עין! זה נראה שזה טוב, ואחרי רגע הוא נעלם כלא היה. 'טוב' הוא מה שנאמר: "ואני קרבת אלוקים לי טוב". זהו הטוב האמיתי.
מעשה היה באדם שהיה לו "טוב" בעולם הזה… הוא היה עשיר גדול מאד, ומשהגיע לגיל שישים החליט להשתקע ברמת השרון. בנה לעצמו וילה מפוארת – בימים ההם לא היו מצויים וילות כאלה מפוארות ברמת השרון, בית אחד של ארבע קומות, עם כל הלוקסוס. אדם בריא היה, יוצא כל בוקר למשך כשעה שעתים לדוג דגים בים התיכון, והיה נהנה מזה, יחד עם חברים. צולה את הדגים ונהנה מאכילתם של דגים טריים.
באחד הימים פנה אלי אדם אחד שהיה זקוק לסכום כסף עבור דבר מצוה, היות והוא שמע שהאדם הזה יש לו ממון רב, האם אסכים להצטרף אליו לפנות לאדם העשיר הזה בבקשה שיטול חלק בדבר המצוה. וכך נכנסנו אליו והצגנו את בקשתנו.
נענה העשיר והחל מספר לנו: "הכסף שאני הרווחתי, הכל ביושר (אכן כך הוא היה, אדם ישר). מגיל שתים עשרה הפכתי להיות עצמאי…" הוא עזב את ביתו (ברוסיה) ועזב את הוריו, והחל לעבוד בעשר אצבעותיו, בתחילה כפועל בנין ואח״כ הגיע לצבא הבריטי וזכה במכרז ובנה להם אוהלים והתעשר מכך עושר רב. עד שהחל לעסוק בנדל״ן, קונה ומוכר, וכל יום היה מרוויח סכומים אגדיים
וכך אמר: "אף אחד לא עזר לי, אף אני לא חייב לעזור לאף אחד! עכשיו אני לא צריך לעבוד. כסף לא חסר לי, בית שקט יש לי, שתלתי הרבה עצי נוי סביב, עכשיו אני אוכל את מה שהכנתי לעצמי! מה שעבדתי ועמלתי – עכשיו אני אוכל את הפירות, וכך אני חושב לגמור את החיים, ואם כן, באופן עקרוני אינני מוכן לתרום לאחרים מכספי!"
אמרנו לו שהרי זו מצוה, והזדמנות לומר תודה להקב״ה, אך הוא אמר שאינו מאמין בכלום… עם אדם כזה אין מה לעשות, אך את הגורל שהוא לקח לעצמו וחרץ את משפטו, כנראה ששמעו זאת בבי״ד של מעלה. שהרי איך אדם יכול לאכול כל כך הרבה רכוש? וכי כמה שנים יחיה? – וכך כעבור זמן קצר חלה העשיר והתחיל 'לאכול' את כל הרכוש שצבר…
יום אחד סיפרה לי אשתו: "היום מכרתי בית בן שלש קומות בתל אביב בשביל להשיג את הטיפולים הכי יקרים שישנם, בשביל לקנות מזרן יקר", וכדו', וכך אכל את כל רכושו במהירות הבזק, ולאחר כשנתיים שלש נפטר מן העולם. והנה כך קיים האדם הזה את התכנית שתכנן לעצמו, ואכל את כל רכושו…
אדם לעמל יולד. האדם הזה חשב שהעולם הבא מתחיל בשעה שהאדם יוצא לפנסיה, אז הוא מתחיל לקבל את העמל שהוא עמל בחיים, ואין יותר חיים ר"ל. אוי, איזו טעות חמורה הוא טעה! "אדם לעמל יולד״ – כשהוא צעיר, וכשהוא מבוגר, ואפילו כשהוא בן שמונים, הוא אף פעם לא זקן. לעמל יולד – הוא עמל והוא עובד כדי לעשות את רצון הקב׳׳ה. אם הוא עוסק במסחר, צריך שיהיה משאו ומתנו באמונה, ואם הוא עוסק בכל עבודה אחרת, צריך שלא ירמה את המעסיק, ושהמעסיק לא ירמה את הפועל. והעוסק בחקלאות, שיקיים גם מצוות התלויות בארץ. והעיקר שנדע, שלא זה עיקר המטרה של החיים, ויקבע עיתים לתורה, ויתן תודה להשם על בריאותו, ועל ממונו שנתן לו. ואח"כ ממשיך האדם לחיות בשיבה טובה, ואחרי לכתו מן העולם הזה, אוכל האדם את פרי מעשיו.
העשיר הנ"ל בעל הוילה, ידע היטב שקודם כל עובדים ועובדים ואחרי זה הוא מתחיל לאכול ולהנות מפרי מעשיו. אלא שהוא החליף וטעה טעות קטנה, שהוא חשב לקבל את העולם הבא בעולם הזה. דבר כזה אין. העולם הזה כולו הכנה לעולם הבא, והוא קיבל את כל שכרו בעולם הזה.
ומי הוא באמת הנקרא מאושר בעולם הזה? אומרת המשנה בפרקי אבות: "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא".
ומהו "אשריך בעוה׳׳ז"?
פגשתי לא מזמן יהודי קרוב לגיל העמידה, אבא שעושה בר מצוה לבנו. לשעבר היה הוא תלמיד אצלי בישיבה, וכיום הוא עובד כמכונאי. בתחילה עבד עם יהלומים, ואח"כ אמר שעם מכוניות הוא מצליח יותר. הוא אדם ישר מאד, עובד קשה מאד ובקושי מספיק ללמוד כשעה שעתים ביום.
שאלתי אותו, האם יש לך זכרונות מהימים שהיית בישיבה? והשיב לי שאלו היו השנים היפות ביותר בחייו. התחלתי להזכיר לו את התקופה ההיא, שהיתה תקופה קשה, המנה של האוכל היתה פרוסת נקניק דקה כמו פיסת נייר, והיו נאבקים על כך, ולפעמים גם זה לא היה, ובקושי היה אוכל, והחדרים היו צריפים דולפים בחורף, כמה סבל אז בצפיפות עצומה (רק לאחר מכן בנו חדרים) – ואיך אתה אומר לי שאלו היו השנים הכי יפות?
והשיב לי: אני מחשיב את השנים ההן ששמעתי את השיעורים, והתפללתי בישיבה, ואמרנו 'שמע קולנו' ו'אבינו מלכנו', והתפללנו ביוה״כ בישיבה… לא היו לי שנים יותר מאושרות מהשנים האלה! זהו 'אשריך בעולם הזה'.