"ברכו באור פניו של אדם, קדשו באור פניו של אדם. לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת כמו שהוא דומה בשבת" (בראשית רבה יא, ב).
על תואר זיו פניו המאירות של מרן המשגיח הגה"צ רבי ירוחם ליבוביץ זצ"ל ביום השבת קודש, כתב תלמידו המשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבה זצ"ל (האדם ביקר, עמ' כ"ב): "ומה נהדר היה מראה אדמו"ר ביום שבת קודש, שהיתה לו אז צורה אחרת לגמרי מאשר בימות החול".
וכך היה נוהג הרב וולבה לספר על השבוע הראשון בו נכנס ללמוד בישיבת מיר המעטירה: תחילת ביאתו היתה ביום שלישי בשבוע, והוא ראה את המשגיח רבי ירוחם ביום שלישי רביעי וחמישי, ומה הופתע, אפוא, כאשר בליל שבת ראה שאדם אחר יושב על מקומו הקבוע של המשגיח.
הוא חשב לעצמו שכפי הנראה יש משגיח אחד לימי החול ומשגיח אחר לשבת, אך הופתע עוד יותר, כאשר גילה בהמשך שהאדם שישב על מקומו של המשגיח – היה רבי ירוחם עצמו! כי כה שונה היה מראהו של רבי ירוחם בשבת, עד שהיה נראה כאדם אחר ממש. מחזה זה נמשך ונשנה אצל המשגיח רבי ירוחם בכל שבוע ובכל שבת.
(גיליון בית מדרש)