בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סי' פו) מביא מעשה שהיה בעיר אחת, שכיבדו בסנדקאות אדם "נוצרי", וכתב ע"ז דברים חריפים, שיש לגזור איסור על כל המוהלים שלא יהינו למול שום ילד כשהסנדק יהיה בן אמונה אחרת, ואף אם יתעקש אבי הבן, מוטב שישאר ערל משנסייע לעשות דבר כזה נגד הדת והדעת, והילד ימול כשיגדל ועל הבי"ד להעמיד חוקי התורה על מכונם אבל לא לעשות כרצון איש ואיש.
וכ' שעוד יש לדון בזה דהנה מצינו שהסנדק נקרא בפוסקים "בעל הברית", ולכן כשאין האב משתתף בברית מילה נהגו שהסנדק מברך ברכת להכניסו.
וכיון שנפסק שעכו"ם אסור לו למול, א"כ פשוט שאסור ליתן סנדקאות לעכו"ם, ויש בזה פסול בגוף המילה, דהא עכו"ם שמל פסק הרמ"א שצריך לחזור ולהטיף דם ברית, וא"כ יש לחוש לברכה לבטלה כיון שאין עושה המצוה כהוגן, והמוהל שיעבור על זה יהא אסור לו לעסוק עוד במצות מילה, ע"כ.
ובקובץ בית הלל (אב אלול תשנ"ט עמ' לה) הביא הרב ישראל פסח פינהנדלר זצ"ל (בעמ"ח שו"ת אבני ישפה) בשם הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל, שיכול המוהל למול גם אם הסנדק מחלל שבת ואין זה ענינו של המוהל, ועי"ש שדן אם בדיעבד הסנדק היה מחלל שבת, האם צריך להטיף דם ברית.
ושמעתי עצה מהגרי"ש אלישיב זצ"ל (שמעתי מידידי הרב יוסף ניזר שליט"א) שפעם אחת נתנו סנדקאות לסבא שהיה מחלל שבת, ולא היה שייך לסרב מפני כבודו, ואמר הגרי"ש, שיש להגיד לסבא שההלכה אומרת שצריך להחזיק את רגלי הסנדק אם הוא זקן, כדי שרגליו לא ירעדו בעת המילה, ולקחו כמה אברכים שהחזיקו את רגלי הסבא הסנדק, ובלי שישים לב גם תמכו בכר שהתינוק מונח עליו, כך שבאמת הם החזיקו את התינוק ולא הסנדק.
(קב ונקי)