"הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה, אֲשֶׁר לֹא-נִסְּתָה כַף-רַגְלָהּ הַצֵּג עַל-הָאָרֶץ, מֵהִתְעַנֵּג, וּמֵרֹךְ–תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ, וּבִבְנָהּ וּבְבִתָּהּ" (כח,נו)
היראים (סי' תי"ב) כ' לגבי מצות עונג שבת, "כשם שיש עונג באכילה כך יש עונג בהנאת גופו, ומצוה לאדם לענג עצמו בהנאת גופו שגם היא נקראת עונג דכתיב "אֲשֶׁר לֹא-נִסְּתָה כַף-רַגְלָהּ הַצֵּג עַל-הָאָרֶץ, מֵהִתְעַנֵּג, וּמֵרֹךְ", ע"כ.
ובהגהות תועפות ראם (אות ג') כ' לענג את עצמו בהנאת הגוף, לא ביאר רבנו מה היא, ולפי הנראה נמסר הדבר לכל אדם ממה שיתענג זהו מצותו.
הב"ח (סי' רמ"ב) כ' שמשמע מהיראים שיש ליזהר שלא לילך יחף בשבת, מצד ביטול עונג שבת, (ועי' ב"ח סי' ש"א ומשנ"ב שם ס"ק ס"ב).
דבר מענין בענין "עונג שבת" נמצא ב"לקט יושר" (לתלמיד התרומת הדשן עמ' 121) שכ' "יש לתקן תענוגיו שילך כמה פעמים לשוק בערב שבת לקנות צרכי שבת, שזהו נכון יותר מלקנות בבת אחת כל הצורך לשבת, משום שכשהוא מרבה לקנות הרבה פעמים הוא קונה ומרבה יותר בתענוגים, או שמא ימצא בפעם אחרת דבר שהוא מתענג בו יותר אז שכרו הרבה מאוד".
ומרן הח"ח זצ"ל (שם עולם ח"א פ"ד) כ' "שמעתי בשם גדול אחד, שאמר, לפי מה שידוע מחז"ל דמי ששומר שבת בעולם הזה אז גם שם אפילו אם נתחייב חס ושלום עונש גהינום עבור עונותיו אינו נענש ביום השבת, דנחשב לאיש ההוא זמן שבת מעת שהתחיל בערב שבת להתעסק בצרכי שבת, ומגינה עליו זכות השבת, ועל כן מאד צריך להשתדל בענין צרכי שבת וייטב לו בזה ובבא.
ודומיא דמוצאי שבת, דעד שישלימו ישראל סדריהם אינם נענשים בגהינום אף שכבר הוא לילה, מטעם דנמשכת קדושת שבת עד זמן זה, (וכדאיתא בסימן רצ"ה בטור או"ח והגר"א שם), כן הוא בערב שבת מעת שמתחיל להתעסק בצרכי שבת מתנוצץ עליו קדושת שבת, ע"כ.
ובשערי תשובה (סי' רנ סק"ב) כ' "עיין באה"ט בשם כוונות האר"י ז"ל, הזיעה שאדם מזיע בצרכי שבת הם סגולה למחיקת העונות כמו הדמעות ולכן צריך לטרוח הרבה בשביל כבוד שבת".