מתי אפשר לומר קדיש ללא מנין של עשרה אנשים?

מדוע ראוי להמתין בקדיש לאדם שמאריך בשמונה עשרה?│ וכיצד הכריע השולחן ערוך לעניין צירוף חרש למניין?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות ברכות במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א', סימן נ"ה סעיפים ו' – ט']  

צירוף ישן לאמירת קדיש

הדין הוא, שאי אפשר לומר קדיש אלא אם כן יש עשרה בני אדם יהודים גדולים בני דעת, ומבואר, שלא צריך שכל העשרה יהיו ראויים לענות אמן על הקדיש, אלא אפילו אם אחד מן העשרה מתפלל שמונה עשרה, או ישן, מצטרפים לעניין זה שאפשר לומר קדיש, ומבאר המשנה ברורה, שהטעם הוא, כיוון שכתוב, 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', אם יש עשרה, יש מקום להשראת שכינה, ואפשר לומר קדיש אף על פי שלא כל העשרה ראויים לענות אמן וכנ"ל.

מביא המשנה ברורה כמה וכמה נידונים:

א. יש מחלוקת לעניין אדם ישן, יש מי שאומר, שאמנם אם אחד אוחז באמצע שמונה עשרה, הוא מצטרף למניין עשרה אפילו שהוא לא עונה אמן, אבל ישן נחשב כמו שוטה, ולא מצטרף לעשרה.

ב. האם רק כאשר אחד מתוך העשרה מתפלל הדין הוא שאפשר לצרף אותו לעשרה, או שגם כאשר יותר מאחד, דהיינו, כאשר רובם לא התפללו ועונים אמן, ויש בתוכם שניים או שלשה שאוחזים באמצע שמונה עשרה ואינם יכולים לענות, האם גם אז הם מצטרפים, או שמא רק אחד מצטרף, והכרעת המשנה ברורה, שכאשר מדובר באדם ישן, אם יש יותר מאחד שהוא ישן, מכיוון שבישן בלאו הכי יש מי שאומר שאפילו אחד בלבד לא מצטרף לעשרה, אם כך, באופן הזה, אם יש יותר מאחד, ודאי שלא מצטרף למניין עשרה.

ג. הדין הוא שיש כמה דברים שצריכים עשרה, והם, קדיש, קדושה, ברכו, קריאת התורה, נשיאת כפיים, זימון, אז לגבי זימון, גם פשוט למשנה ברורה כפי ההלכה שכתובה כאן, שאדם שמתפלל שמונה עשרה או ישן, מצטרף להשלים לעשרה, ולעניין קריאת התורה ונשיאת כפיים, מסתפק המשנה ברורה, האם גם בהם נאמר הדין, שכאשר אחד מתפלל או ישן אפשר לצרף אותו לעשרה או לא.

ד. לעניין חזרת הש"ץ, הרבה פעמים קורה שהחזן רוצה להתחיל, וחסר לו אחד, ואותו אחד מאריך בתפילתו, האם הסעיף שלנו נאמר גם על חזרת הש"ץ, או רק על קדיש, ומובא כאן בהערה למשנה ברורה מהדורת 'דרשו' בשם ספר 'אשי ישראל' בשם רבי חיים קנייבסקי, שגם חזרת הש"ץ באופן עקרוני מותר להתחיל אם יש תשעה שסיימו להתפלל ואחד מאריך בתפילתו, אבל יש בעיה אחרת, שהרי מבואר בסימן קכ"ו, שאם אין עשרה שעונים אמן אחר ברכותיו של הש"ץ, קרוב להיות ברכותיו לבטלה, ולכן העצה בזה היא, שהשליח ציבור יעשה תנאי, שהתפילה שלו תהיה נדבה, וכך יכול להתחיל חזרת הש"ץ, אם כי מובא כאן בהערה בשם רבי שלמה זלמן אוייערבך שאומר, שאי אפשר להשוות חזרת הש"ץ לסעיף שלנו שעוסק בעניין קדיש.

המתנה בקדיש למאריך בשמונה עשרה

כאשר יש עשרה שסיימו להתפלל ואפשר כבר לומר קדיש של מעריב, בכל זאת, אם עדיין אחד שאוחז בתפילה, מן הראוי להמתין לו, כדי שלא יפסיד את הקדיש, אבל כמובן שאם הוא מאריך יותר מדאי, מסתבר שלא צריך להמתין לו.

צירוף חרש למניין

חרש שאינו שומע אבל הוא מדבר, שבאופן עקרוני הוא כפקח, אף על פי שיש צד גדול לומר כפי שמביא המשנה ברורה, שחרש לא מצטרף כיוון שהוא לא שומע, בכל זאת, הכרעת השולחן ערוך שהוא מצטרף, ומוסיף המשנה ברורה, שכאשר החרש יודע לכוון מתי צריך לענות אמן, לפי כל השיטות אפשר לצרף אותו, וכפי שהיה באלכסנדריא שבמצרים בבית הכנסת הגדול, שלא היו שומעים שם את החזן, ובכדי לדעת מתי לענות אמן, היו מניפים בסודרים, ואז היו יודעים כל הקהל שעכשיו עונים אמן, וכך לעניין חרש.

התנאים לצירוף גדול למניין

רק גדול מצטרף ולא קטן, ויש בזה שני תנאים:

א. הגיע לכלל שנים, דהיינו, י"ג שנים ויום אחד שנכנס לתוך שנתו הי"ד, ולא מונים לפי חודשים אלא לפי שנים, ולכן, חודש העיבור נחשב בכלל השנה, ורק האבא נאמן לומר שהוא בא לכלל שנים.

ב. יש לו שתי שערות.

השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א