מאת: שמעון טיקוצקי
והכוסמת לא נוכתה
ריף חריף של שמן מכונת שנמהל בבריזה מלוחה נשב באוויר, ההמולה בנמל תל אביב הייתה סואנת ומרתקת, אך מבטה של חבורת החסידים שניצבה בירכתי הנמל ממוקד היה בנקודה זעירה רחוקה, שהלכה והתקרבה וגדלה באיטיות. אניית משא שדגל פולין מתנפנף על תרניה.
האנייה נכנסת בתנועה מגושמת אל הנמל, מטילה עוגן וה'סוורים'- פורקי הסחורה, מסתערים עליה כחיילים אלי קרב, מתחילים לפרוק את מטעניה אל הנמל. שבעה 'קונטיינרים' מסוימים, מכולת ענקיות חתומות, תופסים את תשומת לבם של בני החבורה. בגללם האם כאן.
בתוכם מוכח עתידם הכלכלי של מאות משפחות חרדיות בירושלים ובארץ ישראל כולה.
השנה היא תרצ"ט, עוד לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה. בארץ ישראל משתרר מצב כלכלי קשה, מחסור חריף במצרכי יסוד, בבתים רבים בציבור החרדי אין לחם לאכול כשפוטו, והזעקה המרה מגיעה עד לב השמים.
אחד הכוללים בירושלים, 'כולל וואהלין- פולין' (כולל שהוקדם לאחר מלחמת הועלם הראשונה, אז השתייך חבל 'וואהלין' לממשלת פולין) משגר קריאה דחופה לעזרה לראשיו שמעבר לים, בפולין, בראשם עומד הגאון הנוגע רבי זלמן סורוצקין זצ"ל רבה של לוצק, "עשו נא ככל האפשר להצלת בני הכולל מרעב".
ראשי הכולל בפולין אינם עומדים בחיבוק ידיים, מתגייסים בכל כוחם, מכתתים רגליים ומגייסים כספים עד שמצטבר בידם סכום נאה של שמונת אלפי רובלים, אך כיון שבאים הם לשגר אותם לאחיהם שבארץ ישראל נתקלים הם במחסום טכני, הממשלה הפולנית אוסרת בתוקף לשגר סכומי כסף גדולים שכאלו לארץ ישראל.
המוח היהודי תר מיד אחר פתרון כלשהו, והפתרון היחיד הוא זה: במקום לשלוח כסף מזומן, עובר לסוחר, ישלחו 'שווה כסף'. ירכשו סחורה וישלחו אותה לארץ ישראל.
העסקנים בפולין מתחילים לתור אחר 'סחורה' הגונה שתימכר בקלות בארץ ישראל ותחזור חיש למצב צבירתה הקודם, כסף מזומן, ואז מגיעה לפתחם הצעה שאי אפשר לסרב לה, סוחר שברשותו עשרים ושלושה טונות של גריסי כוסמת, 'רעטשענע קאשע' בלשונם של בני הגולה, מוכן למכור את כל סחורתו תמורת שמונת אלפי רובל בלבד.
העסקה נחתמת ובתחושת סיפוק רבה מודיעים ראשי הכולל ברוסיה על משלוח הכוסמת הענק העושה את דרכו בימים אלו מרוסיה לארץ ישראל, משלוח שישים קץ לחרפת הרעב של בני כולל וואהלין.
מכתבים מפורטים שנותרו מאז מספרים על ההתלהבות והשמחה בה מספרים ראשי הכולל על 'שבעת הוואגאנען'- שבת הקרונות המלאים 'קאשע רעטשינע' גריסי כוסמת, שנשלחו ארצה.
אלא שעם כל הרצון הטוב, הם לא תיארו לעצמם כי דומים הם, לגודל הצער, לאותו חתן שהשקיע את דמי ה'קעסט' שלו ברכישת קרונות מלאים שופרות וקסמי שיניים, סחורה שאין לה קונים…
בקרב יושבי הארצות הקרות, פולין ואוקרינה, נחשבת הכוסמת למזון על, משביע ובריא כדייסה מתקתקה אז כתבשיל צהריים. בכמה מחצרות צדיקי טשרנוביל נהגו לאכול בשבת 'רעטשענע קאשע', להכין מהם לביבות בחנוכה, ואחד הצדיקים אף המליץ על מאכל זה את נוסח הפיוט לשבת החודש 'רצנו כדי- 'רעטשענע קאשע'.
אך מתברר שמה שנחשב למעודכן במטבחי רוסיה ואוקרינה, כאן בארץ ישראל רחוק מלהיות כזה. ילדי ארץ ישראל שטרם נחשפו לזן הכוסמת המדובר, עיוו את פניהם ודחו את המאכל, וכך גם המבוגרים. מי שסבר שקל יהיה להחליף את הסחורה הזו בכסף, התבדה קשות.
נחים להם ה'קונטיינרים' מלאי הכוסמת תחת השמש הלוהטת, זרוקים באיזה 'האנגר' מחסן סחורות בנמל, מייחלים לסוחר כלשהו שיסכים לשים עליה את כספו, ואין.
שמונת אלפי הרובלים שנאספו בעמל ויזע, חלקם ניטלו בתור הלוואות, עומדים לרדת לטמיון.
מי שעמד אז בראשו של כולל וואהלין- פולים בארץ ישראל היה לא אחר מהרבי הקדוש ר' שלומקה מזוועהיל זי"ע, הוא זה שעמד בקשר ישיר עם ראשי הכולל בחו"ל, וגורלו של המשלוח הטריד מאוד את רוח קודשו. "יש למכור במהירות האפשרית את הכוסמת, לרכוש תמורתה אורז קמח וסוכר הערבים לחיכם של בני הארץ ולחלקם למשפחות העניים" חיווה הצדיק את דעתו באוזני מקורביו.
בנו של הרבי, האדמו"ר הקדוש ר' גדליה משה מזוועהיל זי"ע ונכדו, לימים הרבי ר' מרדכי זי"ע, נכנסים אפוא מיד בעבי הקורה, יוצאים למסע השתדלות וחיפושים אחר קונה. מברקים משוגרים ומורצים לרחבי הארץ, אל כל סיטונאי מזון וסוחר קטן כגדול, מתל אביב ועד באר שבע, אך התשובה המתקבלת מכולם מחרידה באחידותה: לא, תודה.
אף סוחר אינו מוכן לשים כספו על סחורה דחויה כזו.
בסוף, אחרי מאמצים וחיפושים שלא יתוארו, מצליח הרבי ר' גדליה משה שירד במיוחד לתל אביב למטרה זו, לאתר 'סוחר' כלשהו שניאות סוף סוף להעביר לרשותו את שבעת קרונות הכוסמת, תמורת סכום כסף ראוי. החוזה נחתם, בני ביתו של הרבי מזוועהיל בירושלים נושמים לרווחה.
אך לא עובר יום או יומיים והודעה פתאומית מתקבלת מהסוחר: "העסקה מבוטלת".
"מה קרה"?…
"הכוסמת החלה להתליע" מספר הסוחר ושולף מכיסו קומץ גריסי כוסמת שבמבט מקרוב נראה "מלא חיים", רוחש וזז בצורה מעוררת קבס…
הרבי ר' גדליה משה מבטל לאלתר את המכירה ובירושלים מקבל באותו יום בנו, הרבי ר' מרדכי מברק בהול מתל אביב , "העסקה מבוטלת, יש לחפש קונה אחר". מסע החיפושים אחר 'קונה' מתחדש לאלתר, אף שהסיכויים- שמלכתחילה לא היו רבים- למציאת אחד כזה, הפכו כעת אפסיים, הרי רק סוחר שוטה וחסר דעת מוחלט יסכים לרכוש סחורה מתולעת במיטב כספו.
אך משאפסו הסיכויים למכור בדרך הטבע, נאלץ הרבי ר' שלומקה זי"ע לנקוט ב'אמצעים מיוחדים' שאינם לפי השגתו של אדם מן השורה.
איש חסיד היה בירושלים ור' ישראל משה ווילף שמו, סוחר ירא שמים, בעל חנות למצרכי מזון. באחד מאותם ימים נקרא ר' ישראל משה אל הקודש פנימה, לביתו המפורסם של הרבי מזוועהיל בשכונת בית ישראל בירושלים.
"ר' ישראל משה אני מבקש ממך לרכוש את מלאי הכוסמת" פונה אליו הרבי ישירות.
הדיבור נעתק מפיו של ר' ישראל משה, גרונו אינו מצליח להפיק אף מילה. הייתכן? הרבי מבקש ממנו להשקיע את כל כספו בעסקה הגרועה ביותר עלי אדמות, ועוד בימים טרופים כאלו שאיש אינו יודע מה יהיה מחר?… לא זו בלבד שמדובר בגריסי כוסמת, מוצר המעלה עובש בחנויות המכולת ברחבי ארץ ישראל, שחבילה ממנו נמכרת במקרה הטוב פעם בשנה, אלא ב•?!"…
"בסדר רבי, אני אקנה את הכול" משיב ר' ישראל משה במסירות נפש, כעבור רגע של התעשתות, "אמנם אין בידי את כל הסכום במזומן ולכן אשלם חצי הכסף, וחצי בסחורה אחרת תמורתו"..
פניו של הרבי ר' שלומק'ה נוהרים משמחה.
ב"ה עניי ארץ ישראל יזכו סוף סוף למעט רווחה בחייהם, לראשונה מזה תקופה יוכלו להעניק לילדיהם ארוחה מזינה. בזה אחר זה נקראים בני כולל 'וואהלין פולין' לביתו של הרבי ומקבלים תלושים חתומים של שמו של ר' ישראל משה ווילף, תמורתם הם מקבלים ממנו סחורה ומצרכים למיניהם חינם אין כסף.
מחסני המזון של ר' ישראל משה מתרוקנים במהירות הבזק, שקי ענק של קמח ואורז מאבדים את נפחם, משפילים את ראשם. ה'לקוחות' כמובן שמחים מודים לו מעומק לבם, ר' ישראל משה משיב להם בחיוך, אך בתוך ליבו הוא אינו יודע את נפשו. לנגד עיניו הולכת וקורסת פירמידת המזון העסקית שלו.
הוא נותר כעת עם עשרים ושלוש טונות כוסמת מתולעת שאינה שווה מאומה, לכל היותר יוכל למכור אותה בפרוטות כמאכל לתרנגולות. אבל ר' ישראל משה הוא חסיד מלוא וגדוש באמונת חכמים, ברור לו שמלשמוע לדברי חכמים לא מפסידים, מתאזר הוא אפוא בסבלנות ומצפה לישועת ה'.
חולפים כמה חודשים, הכוסמת ממשיכה להתליע במחסניו של ר' ישראל משה, ולפתע מזדעזע העולם כולו, מלחמת העולם השנייה פורצת בשלהי תרצ"ט, פולין נשטפת בגייסות הנאצים ימ"ש ונכבשת תחתם על נקלה.
באחד הימים מתעוררים יהודי ירושלים לידיעה חדשה ומוזרה, הגנרל אנדרס, אחד ממפקדי צבא פולין לשעבר, הגיע ארצה בלוויית גדוד חיילים פולני, זאת כחלק מהסכמים של ממשלת פולין הגולה מול הבריטים השולטים בארץ. יהודי הארץ החלו להסתגל לחיילים הפולנים חובבי השתייה וההוללות שהפכו אז לחלק מהנוף בארץ.
המפקד שרצה להשביע את רצון חייליו שצעדו עמו במסירות פטריוטית, רצה להכין להם מיד בהגיעו ארצה, את 'מנת הבית' האהובה עליהם, כוסמת, – 'רעטשענע קאשע'…
דא עקא שהחיפוש הראשוני בחניות המזון בארץ ישראל העלה חסר בידו. "כוסמת? לא אצלינו", השיבו לו הסוחרים. ואז נודע לו איכשהו כי אצל סוחר פלוני בירושלים בשם 'ווילף' מצויה כמות גדולה של כוסמת. ביום בהיר מקבל ר' ישראל משה מברק בהול: "אנו מבקשים לקבל ממך אספקה קבועה של כוסמת עבור הגדוד הפולני".
ר' ישראל משה אוחז את המכתב בידו ולבו מנתר, מחד כיסא זו הזדמנות פז עבורו, מאידך מי יודע אם לא יפריע להם לשקצים האלו שכמה תולעים מטיילות להם בין הגריסים?…
עוד מתחבט בדעתו נכנס לחנותו ידיד ירושלמי, בעל מפעל קטן לקליית קפה, כשהוא שומע על מה מדובר, הריהו מציע לו לקלות את ה'דוגמית' של הכוסמת בטרם ישלח אותה, מה שישפר את טעמה ואיכותה פלאים.
הדוגמית נשלחה אל הגנרל אנגרס בירושלים וטעמה של הכוסמת היה בפיו כצפיחית בדבש. "אני רוצה לקנות את כל מלאי הכוסמת שיש לך" נהם בפה מלא לר' ישראל משה שלא ידע את נפשו משמחה.
ומאחר שהתשלום בלאו הכי לא באה מכיסו הפרטי, אלא מכיסה של הממשלה הפולנית הגודלה, לא התמקח עמו הגנרל יותר מידי, הסכים לשלם ככל אשר יושת עליו בעד המאכל החביב עליו ועל פקודיו.
שבעת הקרונות חולצו מהמחסנים והחליפו ידיים, ר' ישראל משה מילא את כיסיו ברווח עצום בזכות אמונת החכמים האיתנה שלו, ולא זו בלבד אלא ש'כולל' נוסף בירושלים, שאף הוא 'נתקע' עם סחורה זו בנסיבות דומות, אף הוא הצליח למכור את המלאי שבידו באותה הזדמנות פלאית.
ולימים, לאחר הסתלקותו של הרבי ר' שלומקה זי"ע, בכ"ו אייר תש"ו, היה ר' ישראל משה ווילף ז"ל מופיע בסעודת ההילולא קדישא, ומספר בקהל רב את מעשה הפלא הזה שאירע לו עם רבנו, זכותו תגן עלינו.
(מתוך המבשר כ"ו אייר תשע"ט- פרשת במדבר)