כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה (שמות לח, כד)
'תאוות הממון – איני יודע מהי'
מעיד תלמידו המובהק הג"ר יהודה רבינוביץ: "בהזדמנות נדירה התבטא רבינו על עצמו ואמר: 'מתאוות הכבוד איני יכול לומר שהנני נקי, אמנם לא ה'כבוד' שהעולם חושבים אותו לכבוד, אולם 'תאוות הממון' – איני יודע מהי, ממש אין לי שום השגה בכך".
פעם כשדיבר בענין זה עם מקורבו רבי יהושע לוי אמר לו: "האמן לי, בחוץ לארץ אפילו את צורת המטבעות לא הכרתי".
הסכום שהגיע במדוייק
סיפר הרה"ח רבי משה שוימר, שפעם נשלח ע"י הרה"ח רבי לייביש רובינפלד משוויץ, בכדי למסור לרבינו מעטפה, וביקשו שימסור אותה בעצמו לידי רבינו.
כשהגיע, פתח המשמש את הדלת, ואמר שרבינו לא מרגיש היום טוב, ולכן אי אפשר להיכנס. אמר לו רבי משה שיש לו דבר מה למסור לרבינו, והמשלח לא הסכים למסור, אלא רק לידי רבינו עצמו. כששמע המשמש כך – הכניסו. במעטפה היה סכום כסף עצום ששלח ר' לייבוש לרבינו.
בדיעבד, התברר שרבינו נצרך בדיוק באותו יום לסכום עצום של צדקה, ולא הרגיש טוב, שכן לא ידע מהיכן יטול את הסכום, ובדיוק הגיעה המעטפה ובה הסכום המדויק שרבינו נזקק לו.
רבינו מכריע לקנות בנין בלי שיהיה לקונה פרוטה לפורטה
הג"ר ישראל זאב גוסטמן, מתלמידי הג"ר שמעון שקאפ, שכיהן כדיין בבית דינו של הג"ר חיים עוזר גרודז'ינסקי, ואחר המלחמה כראש ישיבת 'נצח ישראל' ראמיילס בארה"ב, הגיע לארץ ישראל והחליט להשתקע בה ולקיים בה את ישיבתו. אלא שלא ידע היכן לבנות את הישיבה. באותם ימים הציעו לו לקניה אחד משני בניינים: או בנין בשכונת 'רחביה', שעלותו מאה חמישים אלף דולר, או בנין בשכונת 'מאה שערים' שעלותו שלושים אלף דולר, וכל זאת כאשר בכיסו לא היה כסף בסיסי למחייתו, ואפילו לצורך כרטיס טיסה לארץ לווה כספים.
החליט רבי ישראל להיכנס ולהימלך עם רבינו בעניין. כשנכנס, שאלו רבינו לשמו וענה "ישראל גוסטמן". "מהיכן?" -"מוילנא:. שאלו רבינו על אתר: "האם אביכם היה דיין אצל רבי חיים עוזר?", -"לא". "אולי דודכם?" –"לא". המשיך רבינו: "אינכם רוצים לומר שאתם הייתם הדיין אצל רבי חיים עוזר?". שתק רבי ישראל, ורבינו הבין שזה הוא.
רבינו הסביר שהוא זוכר היטב את השם, שכן בשעתו שלח מכתב הלכתי לריש גלותא, הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי בוילנא, ורבי חיים עוזר, שלא יכול היה לטפל בכל התשובות בעצמו, שכן מידי יום היה הדוור מביא לביתו שני שקים מלאים במכתבים ובקשות מכל רחבי העולם היהודי, היתה דרכו שהיה מפנה חלק מהתשובות לדייני הבי"ד, והם היו לומדים את הבעיה ומציגים אותה בפניו ועונים בשמו, ובשעתו היה הרב גוסטמן זה שענה, ורבינו זכר זאת על אתר ברגע ששמע את שמו. כששמע רבינו שהעומד לפניו הינו הרב גוסטמן מווילנא, נעמד מלא קומתו. שטח ר' ישראל את השאלה, שמציעים לפניו שני בניינים, כאשר נטיית ליבו היא לקנות את הבניין הזול. רבינו שמע את השאלה, והשיב שלדעתו כדאי שיקנה דווקא את הבנין בשכונת רחביה, שכן במאה שערים לא חסרות ישיבות, וסיפר לו על ישיבתו שלו, ששהתה באותם שנים באזור, והקרינה לכל הסביבה. וכשאלו רבי ישראל: "וכסף מנלן?", השיב רבינו שמי שיש לו אמונה ובטחון בהקב"ה, ורוצה באמת להרחיב את גבולות הקדושה – אין לו מה לדאוג.
רבי ישראל סבר וקיבל, וניגש בביטחון לחתום על העסקה, וזאת מבלי שיהיה לו מושג מהיכן ישיג סכום אדיר זה. סיפר רבי ישראל לתלמידיו: "לאחר שחתמתי על העסקה, נפניתי לפעולה המעשית היחידה שיכולתי לעשות, שמתי פעמי לתפילה, לשוחח 'דורך ריידן' עם הקב"ה. וכה אמרתי להקב"ה: 'הרמב"ם בפירוש המשניות, פותח את דבריו פעמים רבות במילים 'אמר הקב"ה', משמע, שמה שהרמב"ם אומר – זה מה שאתה הקב"ה, אומר, והרי 'יפתח בדורו כשמואל בדורו' (ר"ה כה:), ואם הטשעבינר-רב אומר לקנות את הבנין, זאת אומרת שאתה הקב"ה אומר כן… אם כן, עזור לי להשיג את הכסף…".
שב רבי ישראל לביתו והחל לעשות השתדלות, התקשר לחתנו בארה"ב וביקשו להשיג בדחיפות שלושים אלף דולר, הסכום שהיה עליו להעביר כמקדמה… למרבה הפלא הצליח חתנו להשיג את הכסף. וכך בשרשרת של נסים הצליח להשיג את כל הכסף שנצרך לתשלום עבור הבנין.
(מתוך הספר 'שר התורה')