"המבזה את המועדות" (אבות ג יא)
במועדים היה הגאון החסיד רבי נתן לוברט זצ"ל הופך לאיש אחר. רעיונותיו העלוהו לעולמות עליונים נשגבים. אהב להתעמק ולעסוק במצוות החג ובתורותיו מתוך להט רב… לאחד מידידיו אמר: "תוכל לבקרני בכל עת וזמן, בוקר וערב חול ושבת, אולם בימים טובים אבקשך להניח לי. בימים אלו כל רגע יקר לי מפז. נמצא אני במקומות אחרים".
ימות החג וחולו של מועד היו אצלו ימים יקרים וקדושים וכל רגע מהם היה לו כאוצר יקר. סיפר פעם לידידו הרה"ח ר' נטע סלר: "בסוכות האחרון לא יכלתי לעצום עין. הרגשתי ממש טעם גן עדן. החידושים העצומים שנגלו לעיני לא נתנו לי מנוח".
שח פעם באזני תלמידו: "יתכן אצלי שפעמים אלך בש"ק עם כובע רגיל ולא בשטריימל, אולם בחג ובחוה"מ זה לא יכול לקרות".
לאחד שרצה לנסוע לטיול בחוה"מ אמר: "סע בכל יום מימות השנה שתחפוץ, אולם בימים יקרים אלו לא יעלה על דעתך לנסוע. חבל על כל רגע. האם יודע הנך מה הפירוש המבזה את המועדות? – מי שמזלזל במתנה קדושה ויקרה זו ומבלה ימים אלו בדברי הבל וריק".
סיפר אותו תלמיד: "נחרטו הדברים בעצמותי, ומן אז והלאה איני מסוגל לנסוע בחוה"מ לשום מקום שהוא".
(שארית נתן)