"לפני הרבה שנים בעודינו בישיבת סלבודקא", סיפר פעם הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל, "היה בחור אחד מאד חשוב שהיה שקדן גדול ומתמיד גדול. יום אחד אחרי התפילה הוא נגש להרב אברמסקי, היה זה באחד מן הימים שהרב אברמסקי היה נמצא בישיבה, וסיפר לו שאתמול בערב הוא נהיה חתן. הרב אברמסקי בירך אותו כמובן בברכת מזל טוב, ואז הוא אמר להרב שהוא מבקש מהרב שיתן לו ברכה שהוא יוכל תמיד ללמוד בשקידה כמו עכשיו.
"אגיד לכם איך זה היה. אני זוכר שהם עמדו במזרח ואני עמדתי ממש בסוף האולם, במערב היכל הישיבה ליד ארון הספרים, רק שאז השמיעה שלי היתה יותר טובה מהיום. היום נס שאני לא כל כך שומע… על כל פנים הרב השיב לו באידיש, ואני אתרגם מיד לשפה המדוברת, והדברים האלה שנאמר עכשיו בשמו הם ממש כדברים מהר סיני, וכך אמר הרב:
"מהברכות שלי לא תוכלו ללמוד בשקידה. כל החיים תזכרו רק כלל אחד: ללמוד תמיד בלי הכנות. אתה מבין? ללמוד תמיד בלי הכנות. כן, זה תשובה על הכל. המפריע הכי גדול ללימוד זה ההכנות. צריך עוד משהו לסדר, רק עוד משהו אחד לסדר. רק עוד לגשת לבנק, ולגשת לזה ולגשת לזה, ולכן אמר הרב אברמסקי: רק זאת תזכרו תמיד, להתיישב תמיד וללמוד בלי הכנות, ואז תהיו תמיד שקדנים".
(נזיר היה שמואל)