האם תורם יכול לדרוש שיכתבו על חפץ שתרם את שמו?
מה דינו של ריהוט בית הכנסת שנקנה מכספי הקהל, וחלק מהציבור עובר לבהכ"נ אחר?
למי שייכת מציאה שנמצאה בבית הכנסת?
כל זה ועוד בשיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
– דיני תשמיש קדושה ונרות בית הכנסת –
אדם שעוזב את עירו ורוצה את חלקו בס"ת שקנו יחד | טעמי דין זה והנ"מ | מה הדין במקרה הנ"ל כשקנו בית בשותפות? | קנו הקהל חפצים לבהכנ"ס, ועברו חלקם לבהכנ"ס אחר האם יכולים לקחת איתם את החפצים? | מה הדין בהנ"ל כשקנו הגבאים מכספי ציבור? | דין מציאה בבהכנ"ס | האם יכול תורם לדרוש שיכתבו על חפץ שתרם "נדבת פב"פ"?
בני עיר שקנו יחד ס"ת, והתנו ביניהם, שכאשר אחד מבני העיר יעזוב את העיר לגור בעיר אחרת, יוכל לקבל בחזרה את החלק שנתן עבור הס"ת, לימים, בא אחד מבני העיר והחליט שרוצה לעזוב את העיר לעיר אחרת, א"כ, כפי התנאי שהתנו ביניהם מגיע לו חזרה את חלקו בס"ת, אבל קרה שבשעת החלוקה מחיר הס"ת התייקר, ושווה יותר ממה שהיה שווה בשעת כתיבתו, השאלה היא כמה לתת לו, פוסק השו"ע, שיקבל את החלק שהוא השקיע בהתחלה ולא כפי שוויו של עכשיו, והטעם, מביא המ"ב:
א. מסתבר שהציבור בשעה שהתנו על כך, כוונתם היתה כפי מה שנתנו בהתחלה, ולא מסתבר שהתנו ביניהם להחזיר את חלקו כפי שהס"ת שווה עכשיו, דא"כ יצטרכו לשום אותו, ואז לחלק את זה לפי מה שהוא נתן, וזה דבר מסובך מאוד ולכן לא מסתבר שהתנו על כך.
ב. כיון שהקהל מוחזקים בס"ת, ובאופן עקרוני אם לא היו עושים כזה תנאי אז הס"ת שייך לקהל, וכל מי שתורם ס"ת נותנו לקהל ולא מצפה שאם יעבור לעיר אחרת הוא יקח את הס"ת לעצמו, רק מחמת התנאי שהתנו ביניהם, זה גורם שאם עובר דירה, מקבל את הדמים שהשקיע, ומכיון שהקהל מוחזקים בס"ת, אותו יהודי רוצה חזרה את כספו, ולכן צריך להוכיח שמגיע לו כפי הערך העכשוי של הס"ת, וכל עוד שלא הוכיח המוציא מחבירו עליו הראיה והממון בחזקת הקהל.
ונ"מ בין הטעמים, מה הדין כשהוזל הס"ת, אם כטעם א' שמסתבר שהקהל התנו דבר מבורר, בלי ללכת ולחשב את ערך הס"ת ולחלק אותו לפי מספר האנשים, א"כ כשהוזל הס"ת, יקבל לפי הערך היקר יותר, אבל אם כטעם ב' שזה מדין המוציא מחבירו עליו הראיה, כאן יקבל כפי הזול כיון שצריך להוכיח שמגיע לו יותר מזה.
ועוד נ"מ, באופן שאותו אדם שפורש הוא מוחזק בס"ת, לטעם א', יקבל כשעת הכתיבה כי זה הדבר המבורר, אבל לטעם ב', אדרבה, הציבור הם אלו שמוציאים, כי הם רוצים שלא יקח את הס"ת איתו, ולכן יוכיחו שמספיק המחיר הזול.
אומר המ"ב, שזה הכל כשמדובר על ס"ת, אבל כאשר שני אנשים קנו בית בשותפות, והתנו ביניהם שמי שרוצה ללכת, חבירו יקנה את חלקו, ברור שהולכים לפי מה ששווה עכשיו ואין שום סיבה שהוא יפסיד, ורק בס"ת זה שונה, כי בדרך כלל מי שמקדיש ס"ת, הוא נותן אותו לקהל ולא מתייחס לזה כממונו הפרטי, וכן בהקדש ובמתנה, ומחמת התנאי שעשו ביניהם, זה שפורש לעיר אחרת רוצה את חלקו אבל בלי התנאי זה היה של הקהל, ולכן השאלה היא מה התנאי, ובזה יש ב' צדדים, האם התנאי כפי שעת הכתיבה, או כפי שעת החלוקה, משא"כ ב' אנשים שקונים יחד נכס, ברור שמגיע לו את חלקו וכפי השער של עכשיו, כי גם חלקו השביח.
בית כנסת שהמתפללים קנו כל מיני חפצים, ולימים נתפרדה החבילה, וחלק מהקהל פותחים בהכנ"ס חדש, האם הם יכולים לקחת את החפצים איתם או לא, מבואר במ"ב, שהדבר תלוי, אם יש חפצים שמישהו מסויים הקדיש אותם ויודעים מי הקדישם, כין שלא נשתקע שמו, יכול לקחת עימו את הרכוש, אבל אם נשתקע שמו זה נשאר שם.
דברים שהגבאים קנו מכספי הציבור, דנים לפי ערך נפשות, אם שליש מהמתפללים עוברים לבהכנ"ס החדש, יקח איתו שליש מהרכוש של בהכנ"ס, וכן אדם שמצא מציאה בבהכנ"ס, אם זה דבר שחייבים להכריז עליו, ברור שהוא חייב להכריז, אבל אם זה דבר שאין בו סימן והמוצא הרי אלו שלו, מבואר שהמוצא זכה, כי אין יד לבהכנ"ס.
מי שתרם לבהכנ"ס ורוצה שיכתבו על מה שתרם, "נדבת פב"פ", כותבים, אבל גבאי שאסף כסף מהציבור, וארגן ריהוט לבהכנ"ס, לא כותבים על זה "ריהוט זה נקנה בהשתדלות הגבאי" כיון שלא נתן משלו.