כיצד מגעילים כלים שמחמת גודלם אינם נכנסים לתוך יורת ההגעלה? • האם קילוף השכבה החיצונית של כלי של חמץ יכול להוות כתחליף להגעלתו? • ומהו המנהג היום לגבי שימוש בפסח בכלי לישת בצק? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תנ"א סעיף י"ז במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
דף שבמשך השנה עורכים עליו את הבצק של חמץ, וכן עריבה שבמשך השנה לשים בה בצק, בכדי שיהיה מותר להשתמש בהם בפסח, הם צריכים הגעלה, ואע"פ שהשימוש שלהם הוא בצונן, לא מספיק להם הדחה בלבד, והטעם מבאר המ"ב, כיוון שמשהים עליהם את החמץ עד שהוא מחמיץ, וזה בולע גם בצונן, וכל זה דווקא אם משתמשים בהם כל השנה, אבל אם משתמשים בהם מידי פעם, מספיק להם הגעלה ע"י עירוי מכלי ראשון.
אם הכלים גדולים, ואינו יכול להכניס אותם לתוך כלי ראשון שעמד עליהם, יחמם מים, וכשהם רותחים, ישפוך אותם על הכלים, וכן ילבן אבן, ויוליך אותה על פני כל הדף או העריבה, כך שבכל מקום יהיה מפגש עם מים רותחים, שהרי האבן החמה, לא מניחה למים להצטנן.
אומר הרמ"א, כל כלי שצריך הגעלה, לא מועיל לקלף את השכבה החיצונה שלו, כיוון שכלי שבולע איסור, הוא בולע אותו בכל עובי דפנותיו, והמנהג לא להשתמש בפסח בעריבות ודפים שלשים עליהם כל השנה, ואפילו ע"י הגעלה, שכיוון שיש שם חריצים, חוששים לחמץ בעין, ולא מועילה הגעלה לחמץ בעין.
אומר המ"ב, אמנם המנהג שלא להשתמש בפסח בכלי הלישה שמשתמשים בהם כל השנה, ואפילו ע"י הגעלה, אבל אם מניחים שם איזו שהיא חציצה, כגון הפסק של סדין בין הכלי למאכל שמניחים עליו, בזה מועיל לאחר הגעלה, ואפילו להניח מצות חמות, ואפשר להניח על גבי אותם דפים מצות צוננות ללא הגעלה, אבל אין נכון ללוש עליהם בצק בפסח גם לאחר הגעלה וגם לאחר הפסק מפה, כיוון שכח החמיצות חודר ומחמיץ, ויש מהאחרונים שכתבו, שבאותם כלים אסור להשתמש ע"י הפסק מפה כלל, ואפילו בצונן.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א