יום חמישי כ"ד בסיון תשע"ט
בנוגע לאיזה נחשבים אפילו אלף אנשים כאיש אחד?
כפי שלמדנו, חצר או 'מבוי' שדרים בהם יהודים וגוי, גזרו חכמינו ז"ל שלא יחול בהם 'עירוב החצרות' ו'שיתוף המבואות', אלא אם הדיירים היהודים ישכרו מהגוי את רשותו; וזאת, כדי להרחיק את היהודים משכֵנותם של הגויים. אולם, חצר שדרים בה גוי ויהודי אחד בלבד, לא גזרו עליה לאוסרהּ, כיון שמקרה כזה אינו שכיח, מפני שיהודי חושש לדור לבדו עם הגוי.
וכן מבוי שמלבד חצר הגוי יש בו רק חצר אחת של יהודים – גם אם דרים בה יהודים רבים, כולם נחשבים כאחד, מאחר ומערבים עירוב חצרות זה עם זה; ולמרות שבאופן זה אין היהודים חוששים לדור במבוי – הגוי אינו אוסר את המבוי. וטעם הדבר, אם משום שלא חילקו חכמים בדבריהם, ומאחר והרבים מוגדרים כיחיד, לא גזרו; ואם משום שגם אופן זה אינו שכיח.
[שו"ע שצא, א, ומשנ"ב ז; ביאורים ומוספים דרשו, 5]
האם צריך לשכור את רשותו של גוי הדר במבוי לצורך טלטול מחצר לחצר?
'מבוי' שיש בו מספר חצרות של יהודים, וחצר של גוי, וחלק מחצרות היהודים, או כולן, פתוחות זו לזו, בפתח רגיל, או בחלון – יכולים דיירי חצרות אלו לעשות 'עירוב חצרות' ביניהם אף ללא שכירת רשותו של הגוי; ומותר להם לטלטל חפצים מבתיהם לחצרות האחרות הכלולות בעירוב, ומהחצרות לבתים; ובלבד, שיעשו זאת דרך הפתחים או החלונות שבין החצרות. אבל אסור להם לטלטל מביתם לחצר האחרת דרך המבוי, ולהיפך, עד שישכרו את רשותו של הגוי, וכנ"ל.
ואם יש פתחים או חלונות בין כל חצרות היהודים שבמבוי, ועשו עירוב חצרות ביניהן, וגם שכרו את רשותו של הגוי – אינם צריכים להוסיף ולעשות 'שיתוף מבואות', וכפי שלמדנו, שעירוב חצרות שעושים כל החצרות זו עם זו, מועיל במקום שיתוף מבואות.
[שו"ע שצ, ב, משנ"ב ז-ט, ושעה"צ ג]
באיזה מקרה לא מתיר 'עירוב חצרות' שנעשה כהלכתו להוציא חפצים לחצר?
'מבוי' שיש בו חצר אחת של יהודים, וחצר של גוי, ולחצר היהודים (חצר א') צמודה חצר אחרת (חצר ב'), שאינה פתוחה למבוי זה, ובין שתי חצרות היהודים יש חלון, ועירבו 'עירוב חצרות' זו עם זו – אין עירוב החצרות מתיר לטלטל חפצים מחצר ב' דרך חצר א' למבוי.
וטעם האיסור, מפני שאם יתירו זאת, יהיו היהודים שבחצר ב' מצויים במבוי, בגין חפציהם המונחים בו, ועובדה זו תגרום ליהודים שבחצר א' להמשיך ולדור בשכֵנותו של הגוי, כיון שלא יחששו ממנו.
ואם בין שתי חצרות היהודים יש פתח, ולא חלון – יש אומרים שמותר להוציא חפצים דרך חצר א' למבוי, מפני שבלאו הכי יש באפשרותם של דיירי חצר ב' לעבור ברגליהם אל המבוי דרך חצר א', ואם כן איסור טלטול החפצים לא ימנע את הימצאותם במבוי; ורבים מהראשונים אוסרים, ויש להחמיר.
[שו"ע שצ, א, ומשנ"ב א, ב, ה ו־ו; וראה ביה"ל שפב, יט, ד"ה כדי]