אסור לערות בשבת מים חמים מ'כלי ראשון' לתוך מים פושרים או צוננים, במידה וכמות המים החמים עשויה להביא את המים האחרים לחוֹם של 'יד סולדת' (40-45 מעלות צלסיוס). וכוס ששתו בה משקה חם, ונותרו בה טיפות אחדות מהמשקה אשר כבר הצטננו – דעת פוסקים רבים שמותר לערות לתוכה מים חמים, בצירוף מספר סיבות: 1. המים כבר היו מבושלים, ואיסור 'בישול אחר בישול' בנוזל שהצטנן הוא חומרא; 2. כמות המים פחוּתה מהכמות שעוברים עליה באיסור בישול דאורייתא; 3. חימום הטיפות הוא 'פסיק רישא דלא ניחא ליה', דהיינו אין לאדם כל הנאה בחימומן.
ואכן, אם מדובר בכמות מים שעוברים עליה באיסור בישול, או שיש לאדם הנאה בחימומם, אסור לערות עליהם מים חמים, ולכן אסור, למשל, לערות מים חמים על תמצית תה צוננת הנתונה בכוס. ויש שהחמירו גם באופן שאין לאדם עניָן בחימום המים שבכוס; ויש מהם שהקל במקרה שקשה לנגב, כגון בבקבוק של תינוק. וכן נהגו רבים להחמיר.
ברם, כוס ששתו בה משקה צונן שמעולם לא התבשל, או ששטפוה במים צוננים – אף לדעת חלק מהמתירים הנ"ל אסור לערות לתוכה מים חמים, וצריך לנגב את הכוס תחילה. ויש אומרים שאף באופן זה די בניעור הכוס, ואין צורך לנגבה מכל הטיפות שבה, כיון שאין 'שֵׁם' בישול על הטיפות המועטות שבכוס, וכן – כאמור – אין לאדם כל הנאה בחימומן. ויש שכתב שאף לדעת המחמירים די בניגוב הכוס כרגיל, ואין צורך להקפיד שלא תהא כל לחלוחית בדפנותיה.
[משנ"ב שיח, פב; ביאורים ומוספים דרשו, 95]