יום חמישי כ חשון תשעח
מדוע צריך לקדש מיד לאחר תפילת ערבית?
כתוב בתורה: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ", ודרשו חכמינו ז"ל: "זָכרהו בכניסתו"; ו'זכירה' זו היא מה שאנו מכנים 'קידוש'. וכיון שהמצוה היא 'בכניסתו', מצוה לקדש מיד לאחר תפילת ערבית, כדי להסמיך את הקידוש ככל האפשר לכניסת השבת. ומי שאינו רעב, רשאי להמתין עד שיתאוֶה לאכול, כיון שבאופן זה מתקיימת מצוַת סעודת שבת בהידור; אולם, אם בני ביתו ואורחיו חפֵצים לאכול מיד, לא ימתין לקיום המצוה בהידור, ויקדש לאלתר. והמתפלל ערבית מבעוד יום, רשאי לקדש מזמן 'פלג המנחה' ומעלה; אך יתכן שאינו צריך לקדש מיד בשובו מבית הכנסת, ורשאי להמתין לפחות עד מעט לפני כניסת השבת. ומי שמתפלל ערבית מבעוד יום רק בערב שבת, ואילו בשאר ימות השבוע מתפלל מנחה עד השקיעה, וערבית לאחר צאת הכוכבים – לכתחילה לא יקדש עד לצאת הכוכבים. [שו"ע רעא, א, משנ"ב א-ב, וביה"ל ד"ה מיד]
חובת הקידוש על היין – מדאורייתא או מדרבנן?
לדעת ראשונים רבים, מצות קידוש מדאורייתא היא בדיבור בלבד, דהיינו, אמירת דברים שיש בהם שבח השבת וקדושתה; וחכמים תיקנו לאומרם בנוסח מסוים של ברכה 'על הכוס', דהיינו כשלפניו כוס של יין, ובדיעבד, על הפַּת. ולדעת ראשונים רבים אחרים, אף מדאורייתא אין יוצאים ידי חובה אלא בקידוש שעל היין, או על הפת; אך נחלקו בנוגע להלכה ש'אין קידוש אלא במקום סעודה', אם היא מדאורייתא או מדרבנן. ומלבד דרשת עצם חובת הקידוש, כנ"ל, דרשו חכמינו ז"ל מהפסוק "זָכוֹר..." – ב'גזרה שווה', מהפסוק "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" – שמלבד החובה להזכיר בכל לילה את יציאת מצרים, ישנה חובה מיוחדת בליל שבת להזכיר את יציאת מצרים בקידוש; ונראה מדברי הראשונים שזו מצוה מדאורייתא, ולא מצוה מדרבנן עם 'אסמכתא' מהתורה בלבד. [משנ"ב רעא, ב, וביה"ל ד"ה מיד]
האם ניתן לצאת ידי חובת קידוש בשמיעה מפי קטן?
יש אומרים שלפי הדעה שמדאורייתא ניתן לצאת ידי חובת קידוש בדיבור בלבד (ראה לעיל), מתקיימת המצוה מדאורייתא בתפילת ערבית של ליל שבת, שנזכרים בה דברי שבח השבת וקדושתה. ולדעתם, המסופק אם קידש על הכוס, אינו צריך לקדֵּש, כיון שספק דרבנן – לקולא; וכן גדול שכבר התפלל יכול לצאת ידי חובה בשמיעה מפי קטן, שהרי שניהם חייבים בקידוש רק מדרבנן, (אך נחלקו הפוסקים אם נדרש דווקא קטן שטרם התפלל). ולהלכה אין להקל בדבר, מכמה סיבות: 1. 'מצוות צריכות כוונה', ובתפילה אין מכוונים למצוַת קידוש; וכפי שאכן ראוי לנהוג, כדי לקיים לאחר מכן את מצות קידוש כתיקונה, בברכה 'על היין'. 2. בקידוש צריך להזכיר את יציאת מצרים, כנ"ל, והיא אינה נזכרת בתפילה. 3. דעת ראשונים רבים שאף מדאורייתא אין יוצאים ידי חובה ללא יין, כנ"ל. [משנ"ב רעא, ב, שעה"צ ב, וביה"ל ד"ה מיד; ביאורים ומוספים דרשו, 11-12]