יום חמישי י"ז בסיון תשע"ט
במה עדיף לעשות 'שיתוף מבואות' – בפת או ביין?
כפי שלמדנו, חכמינו ז"ל תיקנו 'שיתוף מבואות' להתיר את הטלטול מהבתים ל'מבוי'. צורת השיתוף היא כצורת 'עירוב חצרות', אך בניגוד לעירוב חצרות, שניתן לעשותו בפת בלבד, כאשר כל אחד מדיירי החצר נותן את חלקו, או שאחד מדיירי החצר מזכה מפיתו ליֶתר הדיירים; שיתוף מבואות ניתן לעשות בכל סוגי המאכלים והמשקאות, שגובים מכל הדיירים, או שאחד מהם מזכה משלו לכולם; למעֵט מאכלים ומשקאות מסוימים, וכדלהלן.
ונחלקו ראשונים: יש אומרים שאף על פי כן עדיף לעשות את השיתוף בפת; יש אומרים שאדרבה, עדיף לעשותו ביין, כדי שיהיה ניכר שמדובר בשיתוף מבואות ולא בעירוב חצרות; ויש שנראה מדבריו שאין עדיפות לפת או ליין.
[שו"ע שפו, ג-ד, משנ"ב טז, ושעה"צ טז; ביאורים ומוספים דרשו, 15]
האם ניתן לעשות 'שיתוף מבואות' במלח ובתבלינים?
כאמוּר, ניתן לעשות 'שיתוף מבואות' בכל סוגי המאכלים והמשקאות, למעֵט מאכלים ומשקאות מסוימים. והם:
א. תבלינים, שאינם ראויים לאכילה בפני עצמם; ובשעת הדחק יתכן שניתן להקל.
ב. דגנים, ירקות וקטניות חיים אשר אינם ראויים לאכילה ללא בישול, אפייה, או קלייה.
ג. פירות וירקות שלא הבשילו כל צורכם, ואינם ראויים לאכילה.
ד. ירק שראוי לאכילה חי או מבושל, והוא מבושל חלקית, באופן שאינו נאות לאכילה.
ה. מלח ומים, שאין להם חשיבות של מאכל ומשקה לעניָן שיתוף, אולם כשהם מעורבים יחד, דהיינו 'מֵי מלח' – אף אם לא מעורב בהם דבר נוסף, ניתן לעשות בהם שיתוף.
וראה במקורות בנוגע לצמחים נוספים שלא ניתן לעשות בהם שיתוף.
[שו"ע שפו, ה, משנ"ב יט, כ, כד, כה, כו, כז, כט ו־ל, ושעה"צ כט; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 20]
מהי כמוּת המאכל או המשקה הנדרשת ל'שיתוף מבואות'?
כמוּת המאכל, או המשקה, הנדרשת ל'שיתוף מבואות', היא: ל'מבוי' שיש בו שבע עשרה חצרות או פחות – גרוגרת לכל חצר, ויש אומרים – גרוגרת לכל בית שבחצרות.
ולשמונה עשרה חצרות, (או בתים, כנ"ל), ויותר – הכמוּת היא שמונה עשרה גרוגרות, שהיא השיעור הגדול ביותר הנדרש לשיתוף מבואות; כלומר, שכמוּת זו היא כשיעור שתי סעודות, אשר דַי בהּ אף למבוי שיש בו אלף חצרות.
ויש להניח את כל המאכל, או המשקה, של השיתוף בכלי אחד. וניתן לעשות שיתוף בכמה סוגי מאכל או משקה המצטרפים לכמוּת הנ"ל, ובלבד שכולם יהיו מונחים בכלי אחד. ובמקרים מסוימים ניתן להקל אף כשהם מחולקים לשני כלים או יותר, (ראה שו"ע שסו, ד).
[שו"ע שפו, ג, ומשנ"ב יד; ביאורים ומוספים דרשו,]