יום ראשון כ' בסיון תשע"ט
מדוע עושים 'שיתוף מבואות' על מאכל בכמוּת המספיקה לשתי סעודות?
כפי שלמדנו, כמוּת המאכל הנדרשת ל'שיתוף מבואות' עבור 'מבוי' שיש בו שמונה עשרה חצרות או יותר, היא – שמונה עשרה גרוגרות, שהיא השיעור הגדול ביותר הנדרש לשיתוף מבואות; כלומר, שכמוּת זו היא כשיעור שתי סעודות, שהוא שיעור 'חשוב', משום שהוא מספיק לשתי הסעודות העיקריות של שבת, בערבית ובשחרית; שהרי בסעודה שלישית ניתן לצאת ידי חובה אף בפירות, ואינה כה עיקרית.
וכמוּת זו, היא כנפח של שש ביצים בקליפתן (345.6-597.6 סמ"ק, לשיטות השונות), ויש אומרים כשמונה ביצים (460.8-796.8 סמ"ק); ולכתחילה ראוי להחמיר.
[שו"ע שפו, ו; ביאורים ומוספים דרשו, 24-25]
האם ניתן לעשות 'שיתוף מבואות' במאכל המשמש לקינוח בלבד?
בהמשך לאמוּר: הכמוּת האמוּרה – שתי סעודות – מתייחסת לפת, ולכל מאכל שנאכל בפני עצמו כארוחה; אולם, מאכל ש'מלפתים' בו את הפת, דהיינו, שהוא נאכל רק כתוספת לַפַּת בסעודה – הכמוּת הנדרשת ממנו אינה כשיעור שתי סעודות, אלא רק כפי הכמוּת שאוכלים ממנו כתוספת בשתי סעודות פת; דהיינו, שלכל מאכל כזה יש שיעור לעצמו, כפי הכמוּת שמקובל לאכול ממנו יחד עם הפת.
וכמו כן, מאכל שאינו נאכל בפני עצמו, ולא כתוספת, אלא רק כ'קינוח' בסעודה – הכמוּת הנדרשת ממנו היא כפי הכמוּת שמקובל לאכול ממנו לקינוח בשתי סעודות.
[שו"ע שפו, ו-ז, ומשנ"ב לא לב ו־לט; וראה שם, מ]
מהי כמוּת המשקה המספיקה לשתייה בסעודה אחת?
בהמשך לאמוּר: ב'שיתוף מבואות' הנעשה במשקה, הכמוּת הנדרשת היא – כמוּת המספיקה לשתייה בשתי סעודות, שהיא שתי 'רביעיות', לפי חשבון של רביעית (86-150 סמ"ק, לשיטות השונות) לכל סעודה.
וכשם שאמרנו במאכל, כך גם במשקה – כמוּת זו היא רק במשקה ששותים אותו בפני עצמו, אולם משקה ש'מלפתים' בו את הפת, דהיינו, שהוא שמשמש כמִטְבָּל לפת בסעודה, וכדומה – הכמוּת הנדרשת ממנו היא כפי הכמוּת שמשתמשים בה בשתי סעודות פת; ומשקה המשמש רק כ'קינוח' בסעודה – הכמוּת הנדרשת ממנו היא כפי הכמוּת שמקובל לשתות ממנו לקינוח בשתי סעודות.
[שו"ע שפו, ו, משנ"ב לה-לז, וביה"ל ד"ה מלוא; ביאורים ומוספים דרשו, 27]