יום ראשון כ"ט בתמוז תשע"ז
האם ניתן להניח לגוי לשטוף רצפות בביתו של ישראל בשבת?
השוכר פועל גוי בסכום קצוב למשך תקופה, לעבוד עבורו בעבודה מסוימת (הכרוכה באיסורי שבת) כאשר הוא מזדקק לה – אינו צריך למונעו מלעבוד בשבת, שהרי העבודה מוטלת על הגוי, והוא הבוחר לעשותה בשבת. ויש אומרים שצריך למונעו, מחשש שמא במוצאי שבת יזדקק פעם נוספת לעבודה זו, ונמצא שמרויח בעבודת הגוי בשבת, שיוכל לעשותה עבורו גם במוצאי שבת; וראוי להחמיר כדעה זו. ואם מדובר בעבודה בביתו של ישראל – כגון שטיפת רצפות – חייב לכל הדעות למונעו. וכן אם המעסיק מקפיד שהפועל יעבוד בכל יום ולא יתבטל ממלאכה – חייב לכל הדעות למונעו מלעבוד בשבת, שהרי הגוי עובד בשבת מחמת הקפדתו, והריהו עובר על איסור 'אמירה לגוי' לעשות מלאכה בשבת. [שו"ע רמד, ה, משנ"ב כד, כו ו־כח, וביה"ל ד"ה ויש; וראה עוד ביה"ל שם בשם הלבוש]
האם מותר להעסיק בשבת פועל גוי ששכרוהו לכל עבודה שהיא?
כאמור, השוכר פועל גוי בסכום קצוב למשך תקופה לעבודה מסוימת (מחוץ לביתו של ישראל), ואינו מקפיד שלא יתבטל יום אחד מעבודתו, מעיקר הדין אינו צריך למונעו מלעבוד בשבת מעבודה הכרוכה באיסורי שבת. אולם, השוכר פועל לכל עבודה שיזדקק לה – לדעת הרמ"א, אף אם אינו מקפיד שלא יתבטל יום אחד מעבודתו, והוא הבוחר מתי לעבוד את כל העבודות המוטלות עליו – חייב למונעו מלעבוד בשבת, כיון שקרוב לודאי שלמחרת יזדקק הישראל לעבודה אחרת, ונמצא שהגוי עובד לצורך הישראל, ודומה לשכיר יום, ולא לקבלן (ראה שו"ע לעיל, א), והרי זה אסור משום 'אמירה לגוי'. ולדעת השולחן ערוך, יתכן שדינו כדין מי ששכרוהו לעבודה מסוימת, האמור לעיל. ואם מקפיד שלא יתבטל יום אחד – חייב לכל הדעות למונעו מלעבוד בשבת, כנ"ל. [שו"ע רמד, ה, משנ"ב כט-ל, וביה"ל ד"ה לכולי, וד"ה וכמו]
איזה איסור התירו חכמינו ז"ל משום ש'אדם בהול על ממונו'?
בעבר היו השלטונות מוכרים את גביית המֶכֶס לזכיין פרטי, שֶׁכּוּנָה 'מוֹכֵס'. וכתבו הפוסקים, שמוכס יהודי, רשאי לשכור גוי כדי לגבות את המכס בשבתות, בקבלנות. והיינו, שיסכם עם הגוי שעבור כל סכום מסוים שיגבה בדמי המכס, יקבל סכום מסוים בשכרו, ללא כל איזכור של יום השבת. ועל אף שבפועַל הוא כקובע את זמן עבודת הגוי דווקא בשבת – וזה אסור אף בקבלנות – וכן מדובר בדבר שנעשה תמיד בפרהסיה, שאסור להניח לגוי לעבוד בו בשבת אף בקבלנות (ראה שו"ע לעיל, א ו־ד) – התירו חכמינו ז"ל למוכס לעשות כן, משום ש'אדם בהול על ממונו', כלומר, תוקפת אותו בהלה כאשר הוא עשוי להפסיד ממון רב ולאבד את מקור פרנסתו, ואם לא נתיר לו זאת, עשוי לעבור על האיסור ולגבות את המכס בעצמו. [שו"ע רמד, ו, ומשנ"ב לא-לג; וראה שעה"צ לב; ביאורים ומוספים דרשו, 27]