יום רביעי י' באב תשע"ז
הדעות השונות בענין מסירת בעלי חיים לגוי לשבת
כפי שלמדנו, אדם מצוּוה שכל בעלי החיים שבבעלותו ישבתו בשבת ממלאכה; ומצוה זו מכוּנה 'שביתת בהמתו'. ומשום כך, אין ישראל רשאי להשכיר או להשאיל בעלי חיים לגוי לשבתות. ואם הגוי קיבל עליו אחריות לשלם עבורם במקרה של נזק או מוות, ואף אם יארעו באונס, כפי ערכם הנוכחי שבשעת ההשכרה או ההשאלה – נחלקו הפוסקים אם יש בבעלי חיים אלו איסור שביתת בהמתו, משום שאינם בבעלותו של הגוי, שהרי אינו רשאי למוכרם; או שכיון שהגוי קיבל עליהם אחריות הם נחשבים כשלו, הגם שאם לא אירע להם דבר עליו להשיבם לבעליהם הישראל כמות שהם. ולדעה המקֵלה, יש מתירים אף כשהגוי מקבל עליו אחריות רק בכפוף לתנאי שאם ישתמש בבעלי החיים בשבת תחול עליו האחריות; וצריך לרשום את הדבר בצורה חוקית המפרסמת אותו, מפני 'מראית העין', דהיינו שלא יחשדו שהישראל עובר על איסור. [שו"ע רמו, ד-ה, ומשנ"ב כ, כא, כט ו־ל]
האם ניתן 'להלוות' בעלי חיים לגוי לשבת?
הכרעת ההלכה במחלוקת הנ"ל: דעת הרמ"א להקל ולמסור בעלי חיים לגוי לשבת אף בקבלת אחריות בכפוף לתנאי בלבד, אלא שצריך לפרסם שהדבר נעשה בדרך היתר, מפני 'מראית העין', כנ"ל. ובדעת השולחן ערוך – נחלקו הפוסקים אם ניתן להקל רק כשהגוי הוא גם שותף של ממש בבעלות על בעלי החיים, או שניתן להקל בכל אופן; וראוי להחמיר. ואם קבלת האחריות נעשית בצורה של הלוואה, כלומר, שמלווה לגוי את בעלי החיים, כצורת כל הלוואה, שהלווה מתחייב להשיב את הסכום שקיבל, ורשאי לעשות בו ככל שיחפוץ – לכל הדעות ניתן להקל. אולם, אם הגוי משעבד את בעלי החיים עצמם כמשכון על ההלוואה – יש אומרים שלדעה המחמירה הנ"ל נחשבים בעלי החיים כשל הישראל, שהרי הגוי אינו רשאי למוכרם; אך יש אומרים שניתן להקל אף לדעה זו, שהרי הסיבה שאינו רשאי למוכרם אינה מחמת חסרון בבעלותו של הגוי, אלא מחמת השעבוד לתשלום החוב. [שו"ע רמו, ה, משנ"ב כט ו־לב, ושעה"צ לב ו־לו]
כיצד ניתן לרכוש מניות בחברה המשתמשת בבעלי חיים בשבת?
ישראל וגוי השותפים בבעלי חיים, יסכמו ביניהם בשעת יצירת השותפות כי בשבת ישתמש הגוי לבדו בבעלי החיים, וכנגד יום השבת ישתמש בהם הישראל לבדו באחד מימות החול. ובאופן זה, מלכתחילה אינם שותפים ביום השבת וביום שכנגדו, אלא ביֶתֶר הימים. ומותר להם לחלק את רווחיהם בהתאם, ואין זה נחשב שהישראל מקבל 'שכר שבת'. וזאת, אף אם האחריות לטיפול בבעלי החיים והשמירה עליהם מוטלת על שניהם בשווה בכל הימים. ואף אם על פי חוקי המדינה הם נקראים שותפים לכל דבר, לענין איסור 'שביתת בהמתו' די בכך שעל פי דין תורה אינם שותפים ליום השבת וליום שכנגדו. ויש שכתב שהמעונין לרכוש מניות בחברה שיש ברשותה בעלי חיים שמשתמשים בהם בשבת, ואינו יכול לסכם עם מנהלי החברה את ההסכם הנ"ל – רשאי לרכוש את המניות בשותפות עם גוי, ויסכם עם שותפו שבשבתות ובמועדים תהיינה המניות של הגוי בלבד. [שו"ע רמו, ה, ומשנ"ב כב; ביאורים ומוספים דרשו, 20]