את נרות החנוכה יש להניח לכתחילה בגובה שבין שלשה טפחים (24-28.8 ס"מ, לשיטות השונות) לעשרה טפחים (80-96 ס"מ); ובדיעבד יוצאים ידי חובה בין כשהם מונחים למטה משלשה טפחים, ובין כשהם מונחים למעלה מעשרה טפחים. אכן, בגובה של יותר מעשרים אמה (9.6-11.52 מטר), אין יוצאים ידי חובה אף בדיעבד, כיון שעיני העוברים ושבים אינן 'קולטות' את הנרות כאשר הם מונחים בגובה זה, ואין בהדלקתם 'פרסומי ניסא'.
מי שאין באפשרותו להדליק בפתח ביתו (או חצרו) ועליו להדליק בחלון, וחלונות ביתו גבוהים מקרקע הרחוב יותר מעשרים אמה, אך יש מסביב לביתו בתים שדייריהם רואים את הנרות שבחלונו - דעת הגרש"ז אויערבך שלא ידליק בחלון, אלא ידליק בפתח דירתו הפונה לחדר־המדרגות; וכן דעת הגר"נ קרליץ, אשר הוסיף כי יש להותיר את דלת הבית פתוחה, כדי שבני הבית יוכלו לראות את הנרות.
אולם לדעת הגרח"פ שיינברג עדיף שידליק בחלון, כיון שיש בכך 'פרסומי ניסא' יותר מבחדר־המדרגות; וכן דעת הגר"ש ואזנר, שכיון שבכל זאת יש איזשהו 'פרסומי ניסא' לבני רשות־הרבים גם בגובה של יותר מעשרים אמה, וכן לדיירי הבתים שמסביב ולבני הבית - לא ישנה מהמנהג, וידליק בחלון. [שו"ע תרעא, ו, ומשנ"ב כח; ביאורים ומוספים 'דרשו', 56]