יום שני א' בשבט תש"פ
האם ניתן להגעיל כלי בשרי וכלי חלבי בבת אחת?
בהגעלת כלים, אין להגעיל כלי בשרי וכלי חלבי בבת אחת, משום שפליטות הבשר והחלב פגועות זו בזו ומתערבות, ושבות ונבלעות יחד בשני הכלים, ונמצא שטעם בשר וחלב בלוע בכלי. במה דברים אמורים? כששני הכלים הם 'בני יומם', כלומר, שבשעת ההגעלה טרם חלפו עשרים וארבע שעות מעת שנבלע בהם טעם הבשר והחלב.
אולם, אם הכלי הבשרי, לדוגמה, אינו 'בן יומו', אזי טעם הבשר הבלוע בו 'פגום', ולכן בהתערבו בטעם החלב לא נוצרת תערובת איסור 'בשר בחלב'. ואילו טעם החלב שנקלט עתה בכלי הבשרי, הוא 'נותן טעם בן נותן טעם של היתר', כלומר: החלב בפני עצמו, הוא 'דבר היתר', שהרי בשר וחלב מותרים באכילה כשאינם מעורבים, אשר טעמו נחלש בעת היבלעו בכלי החלבי, ונחלש שנית בעת היפלטו מהכלי החלבי, ונמצא כי הכלי הבשרי 'קיבל' טעם קלוש מאד של 'דבר היתר', אשר אינו אוסר את הכלי.
[שו"ע תנב, ב, ומשנ"ב טז-יז]
מדוע נוהגים שלא להכשיר כלי 'בן יומו' בהגעלה?
בהמשך לאמוּר: מעיקר הדין, ניתן להגעיל כלי בשרי וחלבי יחד כאשר כמוּת המים היא פי שישים מאחד הכלים, כיון שפליטתו של כלי זה מתבטלת לאלתר במים, ואין בכוחהּ לאסור את הכלי האחר.
וכן כלי שבישלו בו בשר בחלב, או שבלוע בו איסור אחר – ניתן להכשירו בהגעלה רק כאשר כמוּת המים היא פי שישים מהכלי, משום שאז מתבטל טעם האיסור במים; אך אם כמוּת המים אינה פי שישים מהכלי, לא ניתן להכשירו בהגעלה, שהרי הכלי שב ובולע את טעם האיסור שנפלט ממנו.
ולפיכך, מנהג ישראל מקדמת דנא שלא להכשיר כלי 'בן יומו' בהגעלה, בכל אופן שהוא, דהיינו, אף מ'בליעה' של היתר, (כגון בשר או חלב המותרים באכילה כשאינם מעורבים), ואף כאשר כמוּת המים גדולה פי שישים מהכלי; מפני שחששו שמא יטעו ויגעילו כלי 'בן יומו' מבליעת איסור אף כאשר כמות המים אינה גדולה פי שישים מהכלי.
[שו"ע תנב, ב, ומשנ"ב יח-כ]
האם ניתן להכשיר כלי 'בן יומו' ב'ליבון'?
כאמוּר, המנהג שלא להכשיר כלי 'בן יומו' בהגעלה. אולם, כלי שנטרף ביום טוב, מותר להגעילו ביום טוב, למרות שהוא בן יומו. וכן במקרה שההימנעות מהגעלת הכלי לאלתר כרוכה ב'הפסד מרובה', הקלו להגעילו באופנים מסוימים (ראה תקציר לשלשום).
וכמו כן, מותר לכתחילה להכשיר כלי 'בן יומו' מבליעת איסור על ידי 'ליבון', כיון שבהכשרה זו מתאכֶּלת הבליעה לחלוטין, שלא כבהגעלה, בה הבליעה נפלטת מהכלי אל מֵי ההגעלה. אולם, אין לנהוג כך אלא ב'ליבון חמור', שבו מוליכים אש ממש על פני הכלי עד שניתזים ממנו ניצוצות (ראה שו"ע תנא, ד); ולא ב'ליבון קל', שבו רק מחממים את הכלי במידה שקש אשר יוּנַח עליו מבחוץ ישרף מחמת החוֹם; וזאת משום שיש הסוברים שליבון כזה אינו מכלה את הבליעה בתוך הכלי, אלא רק מפליט אותה החוצה.
[ביאורים ומוספים דרשו תנב, 18]