יום שני י"ח באדר ב' תשע"ט
באיזו רשות היחיד מותר לטלטל למרות שמוקפת במחיצות משלושה צדדים בלבד?
כפי שלמדנו, רשות היחיד המוקפת במחיצות משלושה צדדים, ובצד הרביעי פרוצה לרשות הרבים או ל'כרמלית' – אסרו חכמינו ז"ל לטלטל חפצים בתוכה; אלא אם כן 'יתקנו' את הצד הרביעי באחד האופנים שתיקנו חכמים. אולם, אם רוחב הפירצה בצד הרביעי הוא פחות משלושה טפחים – אף אם בהמשך מתרחבת רשות היחיד מאוד – נחשבת הפירצה כסתומה, ומותר לטלטל ברשות זו ללא תיקון הצד הרביעי.
ויש אומרים שאף אם הפתח רחב יותר משלושה טפחים, כל שאין ברוחבו ארבעה טפחים – מותר לטלטל ברשות זו ללא תיקון. ונחלקו רבותינו בהכרעת ההלכה. אולם, אף אם נחמיר כדעה הראשונה, אין זה אלא כאשר בהמשך מתרחבת הרשות באופן שיש בשטחהּ ארבעה על ארבעה טפחים, שאם לא כן, הריהי 'מקום פטור', ולא רשות היחיד.
[שו"ע שסג, כח, משנ"ב קיז, ושעה"צ צא]
באיזה אופן 'מבטל' גשר מחיצה של רשות היחיד?
נהר הצמוד לרשות היחיד, ובתוך ארבע אמות משפתו מגיע לעומק עשרה טפחים – נחשב כמחיצה לרשות היחיד, מדין 'גוֹד אסיק' (= משוֹך והעלה את המחיצה). ואם אינו מגיע לעומק זה בתוך ארבע אמות משפתו, אבל בהמשך הופכת קרקעיתו לתלולה יותר, ובטווח של ארבע אמות הוא מגיע לעומק של עשרה טפחים, והמרחק בין מקום זה לשפת הנהר אינו עולה על עשר אמות – נחלקו הפוסקים אם הנהר נחשב כמחיצה.
ואם במקום זה שבו נפגשת רשות היחיד בנהר, קיים גשר שרבים עוברים דרכו לעברו השני של הנהר – הילוך הרבים 'מבטל' את מחיצת הנהר, ויש לעשות 'צורת הפתח' בכניסה לגשר. ונחלקו הפוסקים אם דווקא גשר שרוחבו יותר מעשר אמות מבטל את המחיצה, או שכל שיש ברוחבו ארבעה טפחים הריהו מבטל את המחיצה.
[שו"ע שסג, כט, משנ"ב קיח, שעה"צ צג ו־צה, וביה"ל ד"ה מבוי; ביאורים ומוספים דרשו, 108 ו־111; וראה עוד שם]
האם נהר קרוש יכול לשמש כמחיצה לרשות היחיד?
לדעת השולחן ערוך, דין יָם לענין מחיצה – כדין נהר, דהיינו שבתנאים הנ"ל יכול לשמש כמחיצה לרשות היחיד. אולם, לדעת הרמ"א ואחרונים נוספים, כיון שבשפת היָם צפים לפעמים חול ואבנים באופן שהמקום נעשה כיַבָּשָׁה, הנקראת בפי חכמינו ז"ל – 'שִׂרטון', יש לחשוש שהים יעלה שירטון במקום זה שבו הוא משמש כמחיצה, והקרקע תהפוך לשטוחה, והמחיצה תתבטל, ומבלי משִׂים ימשיכו לטלטל ברשות היחיד כפי שטלטלו בשעה שהמחיצה היתה קיימת; ולכן אין לסמוך על הים כמחיצה.
וכן מטעם זה, נהר שדרכו להתייבש בקיץ, וכשמתייבש לא מגיע עומקו לעשרה טפחים בתוך ארבע אמות משפתו – אין לסמוך עליו כמחיצה אף בחורף. ונהר שנקרש בחורף – יש אומרים שבשעה שהוא קרוש אינו יכול לשמש כמחיצה; ויש מקלים, מפני שעשוי להפשיר בו ביום על ידי חוֹם השמש.
[שו"ע שסג, כט, משנ"ב קכ-קכא, ושעה"צ קד; ביאורים ומוספים דרשו, 118]