השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
האם מערבים בחומץ וביין? • מה הטעם שניתן לערב בביצים חיים? • מהו השיעור כשמערב בתפוחים? • ומדוע כשמערבים באפרסקים צריך דווקא חמשה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן שפ"ו סעיף ו' - סעיף ז' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
שיעור המזון לשיתופי מבואות, הוא שתי סעודות, ושיעור זה הוא במזון שרגילים לאכול אותו בפני עצמו, אבל מזון שלא רגילים לאכול בפני עצמו אלא מלפתים בו את הפת, מספיק שיהיה בו כמות של שתי סעודות של פת, ולא צריך מזון שתי סעודות מאותו מאכל.
בשר חי לא רגילים ללפת בו את הפת, ולכן צריך שיהיה בבשר עצמו מזון שתי סעודות, ומקשה הבה"ל, מי אוכל בשר חי? ומביא שתי אפשרויות, ומביא בשם הרשב"א והריטב"א שתירצו, בבשר מלוח הרבה עד שלא נאכל מחמת מלחו, וע"י שמולחים אותו הוא מתרכך ונעשה ראוי לאכילה, ועוד תירצו, שמדובר בבשר חי שמבושל קצת.
צלי, וכן בשר מבושל, נחשבים כלפתן, ומספיק שיהיה בהם כמות שראוי ללפת בו פת בשיעור של מזון שתי סעודות, ומוסיף המ"ב, אפילו שיש מקומות שאוכלים בשר מבושל או בשר צלי בלי פת, גם שם זה מוגדר כמזון שתי סעודות, דבטלה דעתם אצל כל אדם.
חומץ הוא לפתן, ושיעורו כדי לתבל בו ירק מזון שתי סעודות הנאכל בלי פת, ושיעורו ברביעית.
יין מבושל דינו כלפתן, ומבאר המ"ב, שיש שתי שיטות מה הכוונה כדי ללפת, האם הכוונה כדי ללפת ביין את הפת, או שהכוונה היא יין לקינוח שתי סעודות.
יין חי אינו כלפתן, ושיעורו שתי רביעיות, וכך הוא השיעור של שאר משקים שלא מלפתים בהם, ונאכלים בפני עצמם, ורביעית הכוונה היא לסעודה.
משתתפים בשני ביצים ואפילו חיים, ואומר המ"ב, שביצים חיים לפעמים ראויים על פי הדחק, וכן משתתפים בשני רימונים, ובחמשה אפרסקים, שהם דברים הבאים לקינוח סעודה, ושיעור זה מספיק לקינוח שתי סעודות מפני חשיבותם.
משתתפים בליטרא ירק בין חי ובין מבושל, ואומר המ"ב, שבפחות מזה הם לא חשובים, וכן בפולים לחים שדרכם לאכול חיים, ושיעורם כמלוא היד, וכן בתפוחי יער מלוא הקב, ואומר המ"ב, שתפוחי יער הדרך לאוכלם רק ע"י הדחק, והרבה פוסקים חולקים, ודעתם, שכל התפוחים בקב, ומבואר בגמ', שתמרים וגרוגרות גם שיעורם בקב, ושמן שיעורו ברביעית, ודבילה שיעורה מנה.