השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן רי"ט סעיף ה'
- ברכת הודאת היחיד -
מה נוסח הברכה על נס הנעשה לחברו? | נתחייבו שניים בהגומל ובירך האחד והשני לא ענה, האם יצא יד"ח? | עד מתי מברך ברכה זו? | מהו מנהג ספרד בברכת הגומל? | האם מברך הגומל כאשר נפל למשכב? | באופן שמכיר בעצמו שחולה מידי זמן ומבריא, האם מברך?
למדנו לעיל, שאדם יכול לברך ברכת הגומל על נס שנעשה לחברו באופן שהוא אוהבו ושמח בזה, ונוסח הברכה "אשר גמלך כל טוב", ולא זו בלבד אלא אם אותו חבר שנעשה לו הנס עונה אמן אחר הברכה גם הוא יצא יד"ח ברכת הגומל, ואם לא ענה, לא יצא יד"ח.
כאשר אדם שהתחייב בברכת הגומל, וגם חברו התחייב בברכת הגומל, ואחד בירך וחברו שמע, גם אם אותו ששמע לא ענה אמן גם יצא יד"ח, וכל מה שעניית אמן מעכבת, זה כאשר המברך לא התחייב בברכת הגומל אלא מברך על נס שנעשה למישהו אחר.
סעיף ו'
באופן עקרוני ברכת הגומל אינה מוגבלת בזמן, ולעולם יכול לברכה על נס שנעשה לו, אבל יש עניין לברך עד ג' ימים ולא יותר, והמ"ב מוסיף, שאע"פ שלא יזדמן לו לברך לפני ס"ת וכגון שהגיע אחר קריה"ת, בכ"א יברך גם בלי ס"ת, כי הג' ימים הוא דבר מאוד חשוב, וגם אם זה על חשבון עשרה.
סעיף ז'
מנהג ספרד, שברכת הגומל שווה לברכת הדרך, ומי שנוסע מחוץ לעיר, כאשר מגיע לעיר שרוצה להגיע אליה, מברך הגומל, כיוון שאם חייבים לברך תפילת הדרך, חייבים לברך ברכת הגומל, אא"כ זה פחות מפרסה שאז לא חייבים גם בתפילת הדרך, ויש חולקים, וסוברים שזה רק כשיש סכנה בדרך ולא בסתם דרך מעיר לעיר.
סעיף ח'
שיטת השו"ע, שברכת הגומל לא צריך שיהיה דווקא סכנת מוות, אלא אפילו נפל למשכב מברך הגומל, המ"ב מביא מהא"ר ומהמגן גבורים, שהגדרת העניין היא, שכל חולה שבשבת היה מותר לקרוא לגוי שיעשה לו מלאכה, כאשר החולה מתרפא ממחלתו מברך הגומל, אבל הרמ"א מביא שרק מכה של חלל או חולי שיש בו סכנה, אבל סתם נפל למשכב שאין בו סכנה לא צריך.
המ"ב אומר, שאם יש לו כאב ראש או מחוש, לא יברך, אבל מחלה שבעקבותיה עלה למיטה, כאשר מחלים מברך הגומל.
וכתב המ"ב, שלא נאמר שמחלה שהיא קבועה אצלו ומגיעה מידי כמה חודשים, ויודע שעוברים כמה ימים והוא מחלים שבזה לא יברך, קמ"ל שאפילו הכי כאשר מחלים יברך הגומל.
דווקא נפל למשכב ג' ימים מברך הגומל. אא"כ היא מחלה שיש בה סכנה שאז גם פחות מג' ימים מברך.