האם מי שאוכל מיני מזונות באמצע הסעודה או לקינוח צריך לברך בנפרד?
ומה הדין של דייסה שמוגשת לקינוח?
כל זה ועוד בשיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן קס"ח סעיף ח' [בחלקו השני]
– על איזה מין פת מברכים –
הגדרת פת הבאה בכיסנין | אדם שרוצה לאכול עוגה בתוך הסעודה האם צריך לברך מזונות? | רקיקים דקים שעליהם פירות על מה מברך? | אוכל פת פחות מכזית מה דינו לענין ברכה ראשונה ואחרונה?
חז"ל קבעו, שעל הלחם מברכים ברכה בפ"ע "המוציא לחם מן הארץ", ועל כל שאר הדברים יש ברכה כוללת, כגון "בורא פרי העץ" שכולל הרבה פירות, וכן "בורא פרי האדמה" שכולל הרבה ירקות, והטעם שקבעו ללחם ברכה מיוחדת, כיון שהוא דבר חשוב, ומיני מזונות שהם חשובים פחות מהלחם, קבעו להם ברכה כללית יותר, שהיא "בורא מיני מזונות", והגדרת הדבר שיחשב כפת, או שיחשב כעוגה, דהרי בסופו של דבר הכל נעשה מבצק, נחלקו בזה השיטות, י"א שהקובע הוא מה שממולא במיני פירות או אגוזים, וי"א שהקובע הוא מה שנילוש במי פירות כגון שלש אותה בחלב ודבש שמורגש הטעם בעיסה, וי"א שהקובע הוא אם זה פריך, כגון בייגלך, מציות, מצות.
השו"ע דן, באדם שאוכל מיני מזונות בתוך הסעודה האם יברך עליהם או לא, שהדבר תלוי, אם אוכל את זה מחמת הסעודה, דהיינו שהוא רעב ורוצה לשבוע מהם, א"כ זה חלק מן הסעודה וברכת המוציא פוטרת את מיני המזונות, אבל אם אוכל את זה לקינוח, מברך על זה בורא מיני מזונות, וה"מ בפת הבאה בכיסנין, אבל אם מדובר במעשה קדרה כמו דייסא וכדו', זה ודאי חלק מן הסעודה ואפילו כשנעשית לקינוח.
לכאו' יש כאן בעיה קשה מאוד שעומד עליה הבה"ל, שהרי נחלקו השיטות בהגדרת פת הבאה בכיסנין, וצ"ב, מה הנושא האם צריך לברך על עוגה בתוך הסעודה, והרי בכדי שיהיה אפשר לברך בתוך הסעודה על פת הבאה בכיסנין, צריך שיתקיימו בה ג' התנאים, רק על עוגה שהיא גם ממולאת, וגם נילושה במי פירות, וגם הבצק שלה פריך, רק אז נחשבת לעוגה לכ"ע ויברך במ"מ, כי אם חסר פרט אחד, לפי שיטה מסוימת זה נחשב כלחם ובוודאי שלחם לא צריך לברך עליו ברכה בפ"ע, וממילא איך אפשר לברך על עוגה בתוך הסעודה, לדוגמא, אם יש לאדם עוגה מבצק רגיל והיא ממולאת, א"כ לשיטה הראשונה זה פת הבאה בכיסנין שברכתה במ"מ, ולשיטה השניה והשלישית זה לחם, ואדם שלש עיסה במי פירות אבל היא לא ממולאת בשום דבר, וגם זה לא פריך, לשיטה הראשונה והשלישית זה פת רגילה, ולשיטה השניה זה מיני מזונות, נמצא שכדי שזה יהיה פת הבאה בכיסנין באופן מוחלט, חייבים שזה יענה על כל ג' השיטות, גם ממולא, גם נילוש, וגם פריך, ואם חסר פרט אחד, לפי שיטה מסוימת זה פת רגילה, ונפטר בברכת המוציא, וזה חלק מהסעודה, אז איך יתכן בכלל שצריך לברך על זה בתוך האוכל?
וי"ל, דהרי בארנו לעיל שיתכן שהשיטות לא חולקות אחת על השניה אלא מוסיפות, וממילא לא קשה, כי מי שאומר פריך, מסכים שבנילוש זה פת הבאה בכיסנין וכן בממולא זה פת הבאה בכיסנין, והבה"ל אומר, שאם אוכל פת הבאה בכיסנין שהיא ממולאת, המברך עליהם בתוך הסעודה לא הפסיד, כי רוב הפוסקים סוברים שהגדרת פת הבאה בכיסנין זה שהיא ממולאת.
אדם שלקח מיני לחמים דקים [רקיקים] והניח עליהם פירות, והעיקר אצלו זה הפירות, והרקיקים הם כמגש, מברך רק על הפירות, ואומר המ"ב, שאם עשה רקיקים שיש בהם טעם, מכיון שיש כוונה גם ברקיקים, יברך על הרקיקים ויפטור את הפירות אם הם נאפו יחד.
במקרה שאין ברקיקים טעם, והפירות הם העיקר ומברך על הפירות ופוטר את הרקיקים, אומר המ"ב, שאם אכל קודם את הפירות ואח"כ את הרקיקים, יברך על הרקיקים ברכה בפ"ע, אא"כ אכל אותם עם הפירות, ונשאר לו רקיק קטן, אז הוא טפל לפירות.
סעיף ט'
פת גמור, גם אם אין בו שיעור כזית, ברכתו המוציא, כיון שבשביל ברכה ראשונה לא צריך שיעור, אבל לאחריו לא מברך כלום כי לא אכל כזית, וברכה אחרונה צריך שיעור.