האם מיטה יכולה לשמש כמחיצה בין המתפלל לדברים המאוסים

מה ההבדל בין גרף ועביט העשויים ממתכת וזכוכית לבין אלו העשויים מעץ ומחרס?│האם מותר להזכיר דבר שבקדושה כאשר הגרף או העביט הפוכים על פיהם?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות קריאת שמע במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א' סימן פ"ז]  

הזכרת דבר שבקדושה ליד גרף של רעי ועביט של מי רגליים

גרף של רעי ועביט של מי רגליים, אם הם עשויים מעץ או מחרס, הדין הוא, שאף על פי שהם נקיים ורחוצים, בכל זאת יש להם דין של צואה, וצריך להרחיק מהם, מלפניו כמלוא עיניו, ומלאחריו ומהצדדים ד' אמות ממקום שכלה הריח, ואם הוא משתמש בעביט לתשמיש אחר וגם למי רגליים, הדין הוא, שאם הם נקיים ורחוצים היטב, מותר להזכיר לידם דבר שבקדושה, וגרף ועביט העשויים ממתכת או מזכוכית, או מחרס מצופה בזכוכית, הדין הוא, שאם הם נקיים ורחוצים, מותר להזכיר לידם דבר שבקדושה, ומבאר המשנה ברורה, שכאשר הם עשויים ממתכת או מזכוכית, הם לא בולעים, אבל אם הם עשויים מעץ או מחרס, הם בולעים הרבה, ואף על פי שהם נראים נקיים ורחוצים, זה לא כך, אלא הם בלעו מהצואה והמי רגליים, ובכל מקרה הם נידונים כצואה, ויש נידון במשנה ברורה, האם החרס צריך להיות מצופה גם מבחוץ, או שמספיק מה שהוא מצופה מבפנים, ואומר המשנה ברורה, שעביט או גרף ממתכת או זכוכית שיש מהם ריח, אסור להזכיר לידם דבר שבקדושה, אבל זה נידון כריח שאין לו עיקר, ולכן, במקום שכלה הריח, מותר להזכיר דבר שבקדושה בלי להתרחק ד' אמות.

גרף ועביט שפיהם כלפי הקרקע

נחלקו בגרף ועביט העשויים מחרס או מעץ שהדין הוא שאף על פי שהם נקיים ורחוצים הם נידונים כמו צואה, מה הדין כאשר הפך אותם על פיהם, באופן שהפה שלהם כלפי קרקע, האם יש להם דין של גרף ועביט ואסור להזכיר לידם דבר שבקדושה, או שמא מכיוון שהם מכוסים, מותר להזכיר לידם דבר שבקדושה, מצד שני סוברים המחמירים, שלא מועיל מה שהם מכוסים, משום שלא החלק הפנימי שבהם הוא זה שאסור, אלא כל הכלי כולו מצד לצד ספוג במי רגליים וצואה.

גרף ועביט המכוסים

כפה כלי על הגרף והעביט, מותר להזכיר דבר שבקדושה לידם, כיוון שהם מכוסים, ואם הם מתחת למיטה, ואין בגובהה י' טפחים, בכל זאת, אם המחיצות של המיטה מגיעות עד פחות מג' טפחים סמוך לקרקע, הגרף והעביט נחשבים כמכוסים, ומותר לקרוא שם קריאת שמע.

מחיצה המפסיקה בין הגרף והעביט לבין האדם

יש נידון במשנה ברורה בשם המגן אברהם, במיטה הנמצאת באמצע החדר, ויש לה מחיצות של עשרה טפחים, ומצד אחד עומד גרף ועביט, ומצד שני עומד האדם ורוצה להזכיר דבר שבקדושה, ולכאורה כיוון שיש למיטה מחיצות עשרה טפחים, היא חוצצת בין האדם לבין הגרף והעביט, ומותר להזכיר בה דבר שבקדושה, אבל המגן אברהם מחדש, שרק אם המיטה מגיעה מקיר לקיר באותו חדר, אז היא מבדילה בינו לבין הגרף והעביט, אבל אם היא לא מגיעה בין קיר לקיר, אלא היא במרכז החדר, ובצדדים יש פתח, היא לא חוצצת בינו לבין הגרף והעביט, ואסור להזכיר שם דבר שבקדושה, ומביא המשנה ברורה, שהרבה אחרונים חולקים על זה וסוברים, שבכל מקרה כיוון שיש כאן מחיצה של עשרה טפחים, אף על פי שאותה מחיצה לא מגיעה מכותל לכותל, למה שהיא לא תהווה חציצה והפסק בינו לבין הגרף והעביט.

עוד כתוב במשנה ברורה, כאשר יש בבית תנור לאפייה ולבישול, כשמצד אחד של התנור עומד גרף ועביט, ומצד שני עומד אדם, לכאורה, אם יש בגובהו של התנור עשרה טפחים, הוא מהווה חציצה בינו לבין הגרף והעביט, ואומר המשנה ברורה, לא, אלא מכיוון שהתנור הוא אחד מתשמישי הבית, הוא בטל לגבי הבית, והוא לא מהווה חציצה.

השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א