השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מדוע אוסרים האחרונים לאכול בפסח מרקחת שבישלו בכלי חמץ? • מדוע הקלו ביו"ט שני של שביעי של פסח לאכול מאכלים שהתבשלו בכלי חמץ? • ומה הדין לעניין אכילת תערובת חמץ כשיש הפסד מרובה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תמ"ז סעיף ה' ברמ"א במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר הרמ"א, כל דבר שמבשלים אותו בכלי חמץ, ומוסיף המ"ב, אפילו שבישלו אותו לפני פסח, הדין הוא, שהוא אסור באכילה בפסח, וכמו שומן שדיבר עליו הרמ"א לעיל, שחוששים שמא התערב בו פירור חמץ, ושמא הכלי שבישלו אותו בו היה בן יומו, כך בכל דבר שמבשלים בו, כגון יין מבושל או מרקחת כדומה, אסור בפסח.
המ"ב מביא בשם הט"ז שאומר, שלגבי מרקחת, אפילו אם הכלי היה אינו בן יומו בוודאות, המרקחת אסורה, כיוון שהוא חריף, והחריפות הופכת אותו למשובח, אבל האחרונים חולקים ואומרים, שאפילו במרקחת מדברים חריפים, אבל כיוון שמטגנים אותו בדבש, הדבש מבטל את החריפות.
מבואר במ"ב לעיל בס"ק נ"ח, שאפילו אם הוא אומר ברי לי שלא היה פירורים בכלי, או ברי לי שהכלי היה אינו בן יומו, לא סומכים על כך, כי מילתא דלא רמיא עליה דאיניש, לאו אדעתיה, אא"כ הוא בישל אותו מפורש לשם פסח, שאז מסתבר שהוא שם לב לכך, וכאן אומר המ"ב, שאם דרך בני אותו המקום לבשל בכלים חדשים, אפשר לסמוך על כך, וממילא אין מקום להסתפק שמא הכלי שבישלו אותם בו הוא היה כלי אסור.
אומר הרמ"א, ביו"ט אחרון יש להקל, והכוונה ליו"ט שני של שביעי של פסח, ומבאר המ"ב, אדם שבישל יין או מרקחת בכלי חמץ, אין מה לחשוש שמא הכלי הוא בן יומו, שהרי סתם כלים אינם בני יומן, אלא שאם מדובר על פסח עצמו, מחמירים משום חומרא דפסח, אבל ביו"ט שני של אחרון של פסח שזה רק דרבנן, אפשר להקל בעניין, וא"צ לחשוש עד כדי כך, אבל אם אנחנו יודעים שהם בני יומן, אין להקל אפילו ביו"ט אחרון.
יש מקילים לשתות מי דבש של כל השנה ביו"ט שני של אחרון של פסח, ואם יש ספק שמא החמיצו אותן בשמרי שכר אסור, ודווקא במקום שדרך להעמיד בשמרים.
אם התערב משהו מהשומן, או מהיין שבישלו אותו בכלי חמץ, או מהמרקחת שבישלו אותה בכלי חמץ, ונתערבו בדברים אחרים, הם עצמם אסורים באכילה, אבל התערובת מותרת, וטעם הדבר מבאר המ"ב, שכיוון שזה רק נ"ט בר נ"ט, דהיינו, החמץ נתן טעם בכלי, והכלי נתן טעם במאכל, יש פוסקים שמתירים בנ"ט בר נ"ט לפני פסח, ועוד, שהרי יש ספק האם הכלי היה בן יומו, וממילא אם הכלי לא היה בן יומו, הטעם שיוצא ממנו הוא טעם פגום, ואינו אוסר, ואומר המ"ב, זה הכל אם יש את שני הטעמים הללו, ואז אפשר להקל שהתערובת מותרת, אבל אם הכלי היה בן יומו, לא סומכים על הטעם של נ"ט בר נ"ט בלבד.
מביא המ"ב, שכמה אחרונים הסכימו, שבמקום הפסד מרובה, יש להקל בתערובת גם אם אין שישים בהיתר מול האיסור.